טיול

אנחנו מתעוררים לבוקר שטוף שמש. זה לא דבר שקורה כאן. לא רק שאין גשם, בד"כ אין גשם בבוקר.  אלא שהבוקר יש שמיים. כחולים, בהירים, אפילו לו עננת נוצה קטנטנה. כבר בערב שלפני החלטנו שנלך לגאלו הכפר שנמצא גבוה גבוה בהר שעל המדרון שלו נמצא דהרמקוט. תכננו לעלות לשם ואח"כ לרדת דרך המסלול שהולך לכפר הילדים הטיבטים. מזג האויר המפתיע היה בונוס בלתי צפוי. הערנו את הילדים מוקדם מהרגיל ויצאנו תחת מחאה של מאיה שלא רק 

התבאסה מלקום מוקדם אלא גילתה בשביל מה היא קמה מוקדם – לא עוד יום קניות בבהגסו אלא יום טיול! הלכנו כל כך לאט שהחשופיות כמעט עברו אותנו, אבל היה כל כך נעים, גם ההליכה, גם מזג האויר, ולמרות ההליכה האיטית, בסוף הגענו. ישבנו בקיוסק המקומי ואכלנו ארוחת בוקר קלה. השמיים כבר לא היו נקיים אבל עוד לא היה גשם. השלט שמראה על המסלול למפל התחיל לקרוץ לנו. לפני שנתיים ויתרנו על ההליכה לשם כי אמרו לנו שזה מסלול עם קטעים חלקלקים ויכול להיות מסוכן עם ילדים. בן הצטרף אז לגיורא ודינה שהלכו עם ילדיהם הגדולים יותר ואנחנו ויתרנו. בביקור הנוכחי חשבנו שנלך, אבל איך שהגענו וראינו את מזג האויר הבנו שזה כנראה לא יקרה.

פתאום באותו בוקר זו היתה נראית הזדמנות מצויינת והחלטנו להאריך את הטיול ולהמשיך עוד 3 ק"מ, שהם כשעה הליכה, עד המפל. מלבד מאיה, שרצתה למות, הבעיה היחידה היתה שלא ידענו מתי יגיע הגשם... ההליכה בשבילים רטובים היא עוד סבירה אבל ההליכה בשבילים רטובים בגשם שוטף היא באמת לא לעניין. כך קרה שאיפה שהוא באמצע הדרך התחלתי להילחץ... סיכמנו ביננו שבטיפת הגשם הראשונה, מפל או לא, אנחנו עושים אחורה פנה. הדרך היתה באמת יפהפיה ושווה גם אם לא נגיע למפל. הרים עצומים, ירוקים, מים זורמים מכל מקום, גן עדן. בחלקים מסויימים אכן היה מקום לדאגה, השבילים מאד צרים וחלקלקים, אבל חזרתי ואמרתי לעצמי שזה לא יותר מסוכן מנניח הליכה בשבילים צרים במדבר יהודה. צריך להיות ערני ומרוכז ופשוט לא הורדנו את העיניים מהילדים. הגענו למפל יחד עם ענן עצום וכל מי שחווה את ההרגשה של להיות בתוך ענן מכיר את הלחות הזאת, כמו שאתה בתוך הגשם ולא שהוא יורד עליך. לא היה שום סיכוי שנתרחץ – המים היו קפואים שאפילו להכניס רגליים היה כמעט בלתי אפשרי – אז הסתובבנו וחזרנו... האמת שחששנו מהגשם, שאכן תפס אותנו שתי דקות אחרי שהתחלנו לחזור, אבל הפריע פחות משחששנו. השבילים לא היו יותר חלקים מקודם, הגשם היה בעוצמה סבירה, וחלק מהדרך היה באזור מיוער שבין כה וכה לא הרגשנו את מלא עוצמתו. החוויה הלא נעימה היחידה – אבל גם היא חוויה – ליערה ולקרלוס נצמדו עלוקות. בררררר.....

חזרנו עייפים אך מאד מאד מרוצים. אני מזה שהלכתי כ 10 ק"מ ונשארתי בחיים, יערה מזה שיש לה סיפור דרמתי ועוד חיה לפחד ממנה, קרלוס ובן מהטיול עצמו, ומאיה מזה שהוא נגמר!

דהרמקוט:
https://plus.google.com/u/0/photos/100578427983379133730/albums/6042257934347561969?authkey=CLy0h8TU5PalPA