למי שלא מכיר, האזור הזה עשיר בכל מיני קורסים וחוגים מקצועיים יותר או פחות. יוגה על כל גווניה, מדיטציה כנ"ל, עיסוי איורוודי/טיבטי/תאילנדי, רפואה איורוודית, בודהיזם, קורסי מודעות שונים ומשונים (בעיקר משונים) אבל גם – בישול, סריגה, תכשיטנות, ציור, מה לא. לא לחינם יש המכנים את הכפר "מתנ"ס בגסו". רב הקורסים נוטים לחובבנות לשמה ובעיקר נועדו להעביר את הזמן. כל אחד שיודע לעשות משהו פותח בית ספר. בפעם שעברה שהיינו כאן זילזלנו ופרט לשיעור בישול בודד שקרלוס ובן לקחו, שיעור שאני יכולה להעיד שתוצריו היו יוצאים מן הכלל, לא לקחנו חלק בשום פעילות. אני פזלתי אל עבר אחד מקורסי היוגה, קורס מקצועי במיוחד בשיטת איינגר שמתחיל פעם בשבוע. על פני שלושת השבועות שהיינו כאן, כל יום רביעי אמרתי אולי מחר, ולא הלכתי.
הפעם די מיצינו את ההיצע. מאיה הכינה לעצמה טבעת כסף בחוג צורפות. הקורס
עצמו לא להיט – כמו שיעור הבישול דאז, בו בן הכין ארוחה בהנחיית ריטה המקסימה,
הפעם מאיה הכינה טבעת "בהנחיית" ועם הרבה עזרה מג'יי שהיה חמוד מאד וגם
הטבעת יצאה מקסים – העיצוב 100% מאיה, ה"קורס" לא משהו. מצד שני למדנו
משהו – מאיה לא תהיה צורפת!
קרלוס, אחרי הרבה דחיפות ממני הלך לעשות קורס עיסוי טיבטי. הוא הלך
לזה שנחשב הכי טוב ולא למד הרבה חדש אבל נהנה בכל זאת. המורה התלהבה ממנו ועכשיו
מנסה למכור לו עוד כמה קורסים...
ואני סוף סוף הלכתי לקורס יוגה...אמנם הגענו ביום רביעי ולא רציתי
להתחיל מיד את היוגה (מתחיל בימי חמישי), אבל בחמישי שאחריו (אחרי ששוב התלבטתי)
הלכתי. הבוקר היה השיעור החמישי והאחרון ואני חייבת להגיד שהיה משהו מיוחד. כל
שיעור נמשך 3 שעות שעברו כהרף, הגעתי ב 10:00 על בטן ריקה ולא חשתי רעב עד סוף
השיעור ב 13:15, ולמעשה גם לא אחר כך. הקורס היה מדוייק ומקצועי (לדעתי לפחות),
דרש ממני המוווון מאמץ, אבל הרגשתי מצויין אחריו. כל יום. ביום השלישי עשיתי
גשר!!! בתחילת הקורס חילקו אותנו ל"Those with back
pain" וכל השאר, ובכל פעם שהיה חשש, קיבלנו,
המוגבלים, תדרוך מיוחד או אלטרנטיבה לביצוע. כשהגיע הגשר הייתי בטוחה שהיא תגיד "Those with back pain – עכשיו תלכו לשתות כוס תה"....
אבל להפתעתי נאלצנו, כמו כולם, לעשות גשר, ולא פעם אחת אלא "רק" 20 פעמים!!!
נכון שבשארית היום הרגשתי כאילו חטפתי מכות, אבל ההרגשה היתה עילאית. בסופו של
קורס ממש נהניתי ורק הצטערתי שאני לא יכולה להמשיך לשבוע הבא לקורס ההמשך. החיסרון
היחיד היה שהילדים ננטשו לכמה שעות בכל יום, חיסרון שלווה במעט רגשות אשם – שום דבר
שלא הצלחתי להתגבר עליו.
זהו להפעם, יש לנו רק עוד טיפטיפה זמן, הגשם הפסיק, ואני רוצה עוד
לטייל קצת ביער, אז הנה אני עפה...! בפוסט הבא סיכום פרק דהרמקוט...
נ.ב. התמונה לא קשורה. היא מיום טיול שעשינו למעינות חמים.
נ.ב. התמונה לא קשורה. היא מיום טיול שעשינו למעינות חמים.
