25.9הימים מתקררים. הגיע הזמן להמשיך הלאה. אמנם כאן זה נחשב שהגיעה העונה – פחות גשם, יותר שמש, אבל בערבים קר ממש. דוקא ביומיים האחרונים אנחנו מגלים כאן הנאות חדשות.
שלשום ירדתי עם בן ומאיה לבהגסו, אני נשארתי עם מאיה באיזה שיעור ובן היה אמור לחזור לבד. היה גשם נורא, בן היה בלי מטריה ובלי מעיל גשם. כשסיימתי עם מאיה התברר שבן עוד לא הגיע חזרה הביתה. עלינו לאט לאט, מחפשות אותו בבתי הקפה, שומעות מאנשים שראו אותו בדרך אבל לא מוצאות אותו. באיזשהו רגע התחיל לרדת ברד מטורף, ממש גושי קרח, והקטע המצחיק – כמעט ללא גשם! אני התחבאתי מתחת למטריה ומאיה העדיפה לעמוד מחוץ לה ולצעוק בכל פעם שפגע בה הקרח... החלטנו לחפש אותו במקום שנקרא rainbow, שזה כמו איזו זולה שמשקיפה לנוף, מגישים שם תה, יש מוזיקה טובה, וזכרתי שבן תמיד רצה להכנס לשם בדרך מבהגסו. הוא לא היה שם, אבל הגשם התחזק ואנחנו נשארנו. בעלי המקום, זוג טיבטי-פורטוגאלי, נורא חמודים, והבחורה הציעה למאיה לשבת איתה לצייר. נשארנו שם שעות, בגשם (בן בינתיים הגיע הביתה ספוג מים) כמעט עד השקיעה כשמאיה מסרבת לצאת. למחרת קרלוס ומאיה העבירו שם את כל היום, והיום התכנית היא לעשות את אותו הדבר.
בן הצטרף אתמול לאבידורים לטיול למפלים שויתרנו עליו מראש בגלל הבנות,
והיום הוא וקרלוס יוצאים לטיול של יומיים לכפר שנקרא טריונד. הייתי מתה ללכת איתם
אבל בנוסף לעניין הבנות הגב שלי התחיל לעשות בעיות ואני בקושי מצליחה ללכת למסעדה
הקרובה, אז טרק לא בא בחשבון – אנחנו נשארות ליומיים בנות בלבד!
אתמול בערב הלכנו למסעדה שעוד לא היינו בה. היתה שם ילדה בת שנתיים,
פשוט צעצוע. תינוקת מדהימה. במשך איזה 3 שעות הבנות שיחקו איתה, רקדו איתה, הרדימו
אותה – לא יאומן. בסוף הערב ישבנו עם אבא שלה, בחור נפאלי חמוד, שהזמין אותנו
(הבנות, כי הבנים יוצאים לטריונד) לבוא איתו ועם אשתו וביתו למקלאוד. קצת התלבטנו,
כי מאיה גם נורא רצתה להיות בריינבו וגם לאכול ארוחה מפסקת עם האבידורים. הבוקר,
אחרי שאכלנו ארוחת בוקר שוב אצלם ואחרי שהלכנו לריינבו, הוא הגיע וחזר על ההזמנה.
אני פחדתי על הגב והוא הציע שרק הבנות יבואו איתו. אחרי התלבטות קצרה – הן ירדו
איתו למקלוד ברגל ואני נשארתי בריינבו עם הצבעים, בפעם הראשונה לבד, מרגישה כמעט
רווקה... בשעה היעודה הלכתי למסעדה שלו, Budha Delight, למי שמתעניין אבל כמובן
שהם עוד לא הגיעו.
עכשיו, שעה אחר כך, אני בגסט האוס מחכה להן, שואלת את עצמי כמה לא אחראית
אני יכולה להיות כדי לאבד כל אחד משלושת ילדי בפחות משבוע, ואיזה מזל יש לילדים
שלי שיש להם אמא כזאת, גם אם זה רק לשנה...
