(22.10 - 20.10) Sabang

 יצאנו מוקדם בבוקר ל Sabang, אבל בהתאם לחוק אסיה שאומר – "ככל שגדל המרחק מהמקום בו נקנו הכרטיסים כך קטן הסיכוי שתקבל את הנסיעה שהובטחה לך", חוק מדוייק להפליא ששמענו פעם מזוג אמריקאים, שועלי טיולים, בצפייה לוואן שיאסוף אותנו לאחר מעבר הגבול מלאוס לקמבודיה – הגענו ל   Sabang רק ב 15:00. כבר בהתחלה מצא חן בעינינו המקום וקרלוס אמר – לא בפעם הראשונה – איזה מזל שאת מתעקשת לזוז. הדינמיקה הזאת, שהוא מבסוט בכל מקום ורוצה להישאר ושלי יש תמיד רשימת מקומות שאני רוצה להגיע אליהם לא חדשה לנו, אבל בטיול קצר כל כך זה היה קיצוני יותר. כמובן שבאומרו את המשפט הזה הוא ישר גרם לי להתבאס ולהמשיך אותו במחשבתי – "וחבל שלא זזנו יום קודם ונסענו גם ל Port Barton"...

אבל עכשיו אנחנו כאן, צועדים לעבר הריזורט שהזמנו, קצת מתביישים כששואלים אותנו איפה אנחנו ישנים. מגיעים ומתקבלים באופן הכי קר ומנוכר מאז שהגענו לפיליפינים. מקבלים חדר יפה, עצום, מרפסת מקסימה מול הים. בריכה, טלוויזיה, וי-פי, המון עובדים שמגרפים כל פיסת אדמה, מסעדה מתוקתקת ולובי מעוצב למשעי. אבל מה – לא עושה לנו את זה. כלומר, אנחנו לא סובלים חלילה, ויודעים להנות מהנוחות, אבל האמת – לא צריכים את זה בכלל! באמת באמת שאני בטוחה שלא היינו נהנים פחות בכל מקום ברמה שהיינו עד עכשיו.

מזג האוויר גרוע ואנחנו מסתכלים על הבריכה בעצב. גם על הים. מחליטים לאכול במסעדת המלון היקרה להחריד (פי 4 ממסעדות תיירים אחרות ופי 10 ממסעדה מקומית) כדי למקסם את חווית הריזורט. מתאהבים במלצרית (קרלוס רוצה לאמץ אותה, אני רוצה להביא אותה בתור כלה לבן או לפחות בתור מטפלת לעת זקנה) ונהנים פחות או יותר מהאוכל.

ב Sabang  יש כאמור את הנהר התת קרקעי, אתר לא חובה למיטב הבנתי, אבל אנחנו כבר שם אז כמובן שזה בתכנון. מה שבאמת מביא אותנו לשם זה מסלול הליכה ג'ונגלי בדרך אליו – אלטרנטיבה לשייט בסירה. בנוסף אנחנו מבינים שיש שם גם איזה טיול עם קצת טיפוס, חבלים, אומגה, שייט במנגרובים, שנורקלינג שממש בא לי, ועוד מיני בילויים. אבל מה, אני כבר כמה ימים עם כאבים במפרקים ולמרות שאני מנסה להדחיק, הם רק הולכים מחמירים. מתוסכלת מאד אבל ממש לא יכולה להתעקש – בחלק מהזמן אני פשוט לא יכולה ללכת.

בבוקר, אחרי ארוחת בוקר מצויינת, נדירה, ועשירה (אפילו היו ירקות!) קרלוס צועד למרכז (כדי לא לבזבז צעדים שלי) להזמין לנו כרטיסים לשייט – במלון אותו סיור עולה פי 5, ואת ההוצאה הזאת באמת אין טעם לעשות, גם לא בשם הפינוק. מאוחר יותר אנחנו יוצאים לסיור בסירה - אין מה לדבר על שביל הג'ונגל של 5 הקילומטרים. הנהר והמערה מרשימים בגודל ובעומק שלהם – 8 קילומטר (!) שהכניסה מותרת רק לחלקם הראשון, אבל ההסברים על הזקיפים והנטיפים ממש מגוחכים – כי אין ממש נטיפים או זקיפים – וגם הנסיון לשוות להם דימויים של חיות, דמויות, פרות וירקות, פתטי ממש. מה שכן, הלהקות של עטלפים מרשימות בהחלט. בדרך חזרה המדריך מציע לנו לעצור לגלישה באומגה, ובעוד שאנחנו מסרבים, השותפים שלנו לסירה – שני זוגות שוויצרים נחמדים – דווקא רוצים, וכיוון שהסירה כבר לוקחת אותנו לשם – גם אנחנו מצטרפים בסופו של דבר. נחמד, לא יותר.

בבוקר האחרון שלנו ב Palawan השמש שוב יוצאת וגם מצבי משתפר. אנחנו צועדים את ה 500 מטר הראשונים של שביל הג'ונגל רק כדי שאני אוכל לסמן V על הפעילות, אבל לא מעבר לזה – גם כדי לא להתגרות בגורל, וגם כי, האמת, לפחות בחלק הראשון – החוויה לא שווה את היתושים. כלומר – יפה, ירוק, אבל ראיתי כבר מסלולים טרופיים יפים מאלה, ובמצבי – אפשר לוותר.

אנחנו חוזרים לארוחת בוקר במלון ומבלים את היום עד לנסיעה לשדה התעופה בבילוי ריזורטי טיפוסי – ים, בריכה, ספר, בירה. נהנים מכל רגע!

*עוד תמונות  מ Palawan

 https://goo.gl/photos/es7ZJK6LVuBqURgx7