נפרדים מ Siargao. מזג האויר עדיין אפור, אבל לא מספיק גרוע כדי
לבטל את הטיסה. אנחנו אוכלים ב Bravo מול הים (אכלנו כבר כל כך הרבה ביצים עם בייקון
שאני מרגישה שאני מפתחת אולקוס) ונפרדים, די בעצב, מהאי החמוד הזה.
אנחנו בדרך ל Palawan!!!
שתי טיסות מביאות אותנו ב 3 אחה"צ ל Puerto Princesa – העיר הגדולה של האי הזה. El Nido היא העיירה התיירותית ביותר באי וממוקמת בקצה הצפוני – כ 6 שעות נסיעה
משם. ממנה יוצאים לטיולי Island Hopping יפהפיים בין לגונות
צלולות וצוקי גיר מרשימים. חוץ ממנה רצינו לבקר ב Port
Barton - יעד פחות מתוייר ואולי לא פחות יפה, Sabang – כפר קרוב למרכז שמהווה מוקד משיכה בגלל הנהר התת קרקעי שבו –
אחד משבעי פלאי העולם של אונסקו, כן, אלה שניצחו את ים המלח שלנו. חוץ מזה יש את
דרום האי – שעות על שעות של נסיעה לאזורים לא מתויירים בכלל בכלל, ביתם של שבטים
שונים משאר הפיליפינים, מקום בו העבודה של המסיונרים הנוצרים לא צלחה והמקומיים
ממשיכים להחזיק בתרבות שבטית קדומה. די ברור לנו שבזמן הקצר שיש לרשותנו לא נרחיק
מעבר למסלול השחוק, אבל אפשר לחלום לא?
אנחנו מגיעים במזג אויר מעונן מאד. הרבה
התלבטנו בתכנון 8 הימים שיש לנו על האי. להעביר את הימים הגשומים ביעדים פחות
לוהטים אך יותר לטעמנו ולהשאיר את El Nido על מימיה הצלולים
לימים יפים ובהירים? אבל אולי אלה הימים היפים ביותר שיהיו? אולי בכלל צריך להמר
על כל הקופה – לנסוע ל El Nido ולחכות לשמש, ייקח כמה שייקח – אבל אם תהיה שמש,
נהיה שם!
בסופו של דבר ההחלטה מתקבלת נסיבתית.
הגענו ב 3 לשדה התעופה, גשם, ב 5 חושך, היום שרוף איך שלא מסתכלים על זה – ננצל
אותו לנסיעה הארוכה עד לצפון האי. גם בחירת מקום הלינה שלנו מתקבלת באותו האופן – Sommer Echo מציעים לנו הסעה משדה התעופה עד אליהם. התחשב בזה שאנחנו אמורים
להגיע ל El Nido ב 10 בלילה, זה היה מפתה.
אכן מגיעים מאוחר ודי מותשים מנסיעה
ארוכה. המקום שבחרנו רחוק מהמרכז, גשם, חושך, בקתות קש פשוטות, קטנטנות, מים קרים
בלבד. אינטרנט? "יש", אמרו לנו, "למעלה על ההר". לא נורא,
חשבתי, קנינו סים מקומי, נוכל להשתמש בזה במקום וי-פי. אבל אז הסתבר שאין קליטה
באזור, וכמובן שגם בבוקר, על ההר, שום וי-פי לא עבד. החלטנו שמחר נשכור אופנוע
ונמצא לנו מקום אחר.
