בינתיים למדנו שמזג האויר שחווינו היה לא
פחות מאשר טייפון שקיבל את השם Karen שמרכזו אמנם הרבה צפונה מאיתנו אבל את שוליו
הרגשנו היטב. בפיליפינים בכל שנה בין יולי וספטמבר יש כעשרים טייפונים שמקבלים את
שמם בסדר אלפאביתי עוקב. זאת אומרת שזו הסופה האחת עשרה. אני יודעת, אנחנו
באוקטובר.Karen לא קוראת ויקיפדיה. החדשות הטובות – הוא בדרכו
החוצה, החדשות הרעות – יש עוד אחד בדרך...
ב El Nido מוצע לתיירים מבחר
של טיולי Island Hopping לכיוונים שונים באיי האזור. סיור A ו B קרובים יחסית, C רחוק יותר,
בים הפתוח, ו D מתקיים רק כשהאחרים לא. משמר החופים מאשר בכל בוקר
לאילו סיורים בטוח לצאת – וטוב שכך. אני מתארת לעצמי כמה אסונות היו עשויים לקרות
אם כל בעלים של סירה היה צריך לעמוד בפיתוי של עשרות תיירים שרק מתחננים לתת לו את
כספם כדי שייקח אותם לאי חלומי. Palawan נחשב לאחד האיים היפים בעולם.A ו C נחשבים
הסיורים ה"שווים", אבל האם יש טעם לצאת לסיור כשכל כך מעונן ויש סיכוי
לגשם? ב 8 בבוקר אנחנו מיודעים שסיור C מאושר ומחליטים לצאת. אם מזג האויר יחמיר –
לפחות עשינו את זה, אם ישתפר – נעשה את C, או אפילו שוב את A.
הטיול מקסים למרות האפרוריות. אנחנו מנסים
לדמיין איך זה היה נראה בשמש. האם יכול להיות שהמים אפילו יותר כחולים? שטים
ללגונה הקטנה ונכנסים אליה בשחיה. מליון תיירים – ואנחנו אפילו לא בעונה – אבל
יופי מהמם! אנחנו שמחים שבאנו. משם ללגונה הגדולה, שם עוברים עם הסירה. היעד הבא –
ה Secret Lagoon, אבל בדרך מזג האויר מחמיר וצריך לוותר על היעד
הזה. הסירה לוקחת אותנו לחוף חמוד באי Shimizu שמסתתר מהרוח
שמתחזקת בינתיים, ואנחנו מתארגנים שם לארוחת צהריים שהצוות מכין – דג, סרטנים,
קלמריס, פירות – הכל מוגש בצורה יפה ומעוררת תיאבון, אבל אז מגיע המבול וכל האוכל
נרטב ומתקרר וגם אנחנו. מתחבאים מתחת לעצים – שזה אומר שאנחנו רטובים לגמרי.
פוגשים שם משפחה של לטאות עצומות שמחכות לשאריות האוכל. כשהגשם נרגע מעט חוזרים
לסירה. נכון, הטמפרטורות גבוהות בסך הכל, אבל אנחנו רטובים והרוח חזקה – בקיצור,
קר ממש. עוד חוף או שניים והסיור מסתיים. נהננו, אבל זה לא מה שחיכיתי לו כל כך ב El Nido המפורסמת. לאחר הטיול אנחנו מחפשים אינטרנט קפה כדי למצוא מקום
לינה, אבל אז מסתבר שאין באי אינטרנט קווי והוי-פי גרוע בכל מקום. לא בלי תסכול
אנחנו מוצאים מקום אבל מחליטים להזמין רק למחרת כי כבר מאוחר ואין לנו כח לעבור.
חוזרים להעביר עוד לילה בבקתות ומבקשים – ומקבלים – תרמוס של מים חמים לשבור קצת
את הקור של המים. Hot Backet פיליפיני!
בבקתות אנחנו פוגשים 3 בחורות אנגליות
ומגלים שהאכזבה שלנו היא כלום לעומתן – אחת מהן אמורה לצאת למחרת לארבעה ימי Expedition - הפלגה בין האיים עד Coron,
עם לינה בשטח. נשמע חלום, אבל ממש לא נראה שבמזג האויר הזה זה עומד לקרות.
אנחנו גם לומדים שאמנם Karen
בדרך החוצה, אבל עוד טייפון מתקרב ל Luzon, האי הצפוני והגדול
של הפיליפינים, וגם הפעם אנחנו עלולים לספוג את שוליו.
בערב אני הולכת לעשות Foot massage עם הציפייה לחוויה התאילנדית. חבל שהפיליפינים לא יודעים מה זה Foot Massage וכנראה שרק אמרו להם שכדאי להם לכתוב את זה על השלט. אחר כך שמעתי
את זה גם מאחרים, אבל בינתיים זכיתי למין מסג' ברך ושוק. קונספט ייחודי, אבל לא
ממש אטרקטיבי.
*עוד תמונות מ Palawan
https://goo.gl/photos/es7ZJK6LVuBqURgx7
https://goo.gl/photos/es7ZJK6LVuBqURgx7
