בן כבר נמצא חודש מחוץ לבית - נסע לגלוש בקוסטה ריקה- והכרטיס שלו לברזיל הסתיים בריו. המחשבה המקורית היתה שהבנות ואני נגיע לריו ונטייל כולנו יחד באיליה גרנדה, אבל אילוצים של כרטיסי הטיסה הורידו אותנו מהרעיון. בסופו של דבר, ובזכות העובדה שלי עוד לא היה כרטיס, החלטנו שבן ואני ניפגש בריו, נטייל יחד במשך השבוע ולאחר מכן נצטרף לקרלוס ולבנות בדרום. קסם לי הרעיון לבלות עם בן ככה אחד על אחד, אחרי חודש שלא ראיתי אותו וטיפה לפני שהוא מתגייס.
במקור היינו אמורים להיפגש בשדה התעופה ולנסוע ישר לאי - זה יצא בדיוק ביום ההולדת שלי והמפגש והנסיעה נראו כמתנה מושלמת. אבל הפציעה של בן בקוסטה ריקה גרמה לכך שנצטרך לבלות זמן בעיר, להוריד תפרים, לראות רופא שיניים, בקיצור - לטפל בילד.
היה כמובן כף גדול לראות את בן אחרי חודש מאז שנפגשנו, והנסיעה לאי נדחתה למחרת היום.
את אחר הצהריים בילינו בטיול ל Pau de acucar, אחרי שהתמודדנו בפעם הראשונה, ובהצלחה, עם uber. אחלה דבר.
בערב יצאנו לחגוג את יום ההולדת שלי במסעדה בינונית אבל בחברה מעולה... אחרי הקייפיריניה, גם לא הפריע לנו יותר האוכל הבינוני כך שרשמנו לזכותינו ערב נעים עד מאד.
