(18.8) קייאק

כמו שהלכנו לישון עם חיוך, גם קמנו עם חיוך. עוד יום שמשי ומקסים. בתכנית – לשכור קייק מהחברים ב Angel Nido, ולחתור לאי Cadlao  שנמצא ממול. ללין, העובדת סיפרה לנו שמתיאו, הבעלים של המקום הקיף את האי ושזה מאד קשה. בבוקר הוא הסביר לנו איפה יש חופים על האי ואיפה נמצאת Cadlao Lagoon. האי הוא חלק מסיור D  שאותו לא לקחנו וחשבנו שיהיה נחמד סוף סוף לעשות משהו לבד ולא עם ערימות התיירים.

הערכנו שייקח חצי שעה של חתירה כדי להגיע לאי. הערכה די מדוייקת בדיעבד. מה שלא הערכנו זה כמה קשה זה יהיה. ממש. עכשיו היה צריך להחליט על כיוון. מימין היה חוף חבוי בין שני איים ומשמאל תכננו להגיע לחלק האחורי של האי, עוד חופים והלגונה שנאמר לנו שהיא יחסית רחוקה. כיוון שכבר הבנו שזה לא הולך להיות פשוט, החלטנו לוותר על החוף ולנסות להגיע ללגונה.
אחרי עוד חתירה מאומצת הגענו לחוף הראשון ש"מאחורי האי". שאלנו כמה מקומיים כמה רחוקה הלגונה והם דיברו על כחצי שעה. אוי ואבוי. עוד חצי שעה כזאת אני מתה! נחנו קצת והמשכנו, כשאני מרגישה שאני בכוחותי האחרונים ממש. עברנו עוד חוף ועוד חוף, עצרנו בחוף יפהפה עם כמה בקתות דייגים וזוג גרמנים עם קיק שלנו שם בלילה. הם היו בעיצומה של התקפלות ואף הם בדרך ללגונה. שאלנו את הדייגים והם הצביעו על ה"קצה" הנראה לעין. נראה מייאש אבל קרלוס היה נחוש. הגרמנים יצאו, ואנחנו כ 10דקות אחריהם. כשעברנו את ה"קצה" נגלה לנו עןד "קצה", כשהקייק של הגרמנים מסמן לנו בכל פעם ש-לא, זה גם לא במפרץ הזה, צריך להמשיך לבא.

אחרי שתיים שלוש אכזבות כאלה אני הייתי מיואשת לחלוטין, עייפה ודי לחוצה. הרי כל עשר דקות כאלה זה גם עשר דקות בחזרה. עברו כבר יותר משעתיים מאז שיצאנו, היינו רחוק, ולבד ומותשים והיה לי ברור שאני כבר לא מסוגלת לחזור, אז להתרחק עוד? וקרלוס בשלו – עד ה"קצה" הבא. והבא. והבא. אני כבר הפסקתי לצלם. עד כדי כך...

באיזה שהוא שלב עברנו כבר את הדו של ה Helikopter Island שנראה לנו ממש ממש רחוק לפני כן, והגענו לאזור שהים כבר פתוח יותר וגלי יותר, ואז גם התחלתי לפחד. הגלים התנפצו על הגלים ואני כבר פנטזתי איך אנחנו מחפשים חילוץ עם איזה סירת דייגים כי לא יכולתי לדמיין את עצמי חותרת עוד 10 דקות, בטח לא את 3 השעות מאז שיצאנו.

ואז היא הגיעה. הלגונה. אני לא יודעת אם אלה היו דמדומי המאמץ, אבל זו היתה ללא ספק הנקודה הכי יפה שהיינו בה בפיליפינים. אין מילים, מזל שיש תמונות....

אחרי מנוחה ארוכה הגיע הזמן לחזור. לא ידעתי איך אעמוד בזה. באמת, אבל לא היה טעם לחכות עוד. דיברנו קצת עם הגרמנים שגם היו צריכים לחזור. אמרתי להם – זו לא דרך לבלות יומולדת 50, זה לא לגילי! והיא היתה חמודה ואמרה – אל תגידי את זה, את השראה! בכל אופן יצאנו. החלטנו מראש לעצור בחוף הראשון, חוף שראינו בדרך הלום והיה נראה מקסים.כשהגענו היתה שם סירה ועל החוף ישב זוג – היא מקומית והוא זר,  ואכלו ארוחה מקומית יפהפיה של דגים ופרות ים.עצרנו בצד השני של החוף.

בעוד אנחנו יושבים, ראינו את המחזה שייאש אותי יותר מכל. סירה מקומית שראינו בלגונה חולפת על פנינו כשהיא נושאת את הקייק של הגרמנים! הם תפסו טרמפ! שאנחנו רק העזנו לדמיין אבל לא לשאול! ואני, בת ה 50 צאיכה לחתור עוד שעות! כמעט בכיתי...

ואז החלטתי לעשות מעשה.ניגשנו לזוג האוכל ושאלנו אותם אם הם בדרך ל El Nido. מסתבר שהם זוג משוייץ – היא במקור מהפיליפינים, והם בטיול של 4 ימים בין האיים כשהם מתכננים אותו כך שהם מגיעים לכל פנינה בשעה שאין בה את הסיורים ההמוניים, ולנים בשטח. מקסים. הם ממש לא היו בדרכם ל El nido, אבל אמרו שאין להם בעיה להקפיץ אותנו חלק מהדרך. סירבנו בנימוס – זה אפילו לא בדרך שלהם. אבל בעוד אנחנו מתארגנים ליציאה, הם באו ואמרו לנו – זה ממש לא בעיה, ננצל את זה לקפוץ לעיירה, לתדלק ולהצטייד.

כל הדרך (הארוכה) דיברנו איתם וגילינו זוג מקסים ממש. היא פיליפינית שחיה בשוויץ, הוא שוייצרי, היא מתה על El Nido ומגיעה לשם כל שנה. הזמינו אותנו להשתתף ב island Hopping  התנדבותי שהם מארגנים לניקוי החופים באיים.

לאחר החזרה – היינו צריכים לחתור מהעיירה לגסט האוס, אבל עשינו את זה עם חיוך על השפתיים, בדיעבד, חתרנו כ 9 קילומטר! – לקחנו את עצמנו ל The Nest לריזורט של מייקל וקריסטין לסוויטת ה Honeymoon היפהפייה. לא זוכרת את עצמי נהנית ככה מיוקרה אי פעם, אבל השילוב הזה של חדר מפונפן עם נוף נפלא והכי חשוב – אנשים מקסימים, היה פשוט מושלם. הם סידרו לנו את החדרות עם מגבות מקופלות בצורת ברבורים (כולם עושים את זה כאן, אבל ברבורים כאלה עוד לא ראינו), וכשהתאכזבנו שזה לא הפילים שהיו שם אתמול (בשביל יערה), הם מייד שלחו מישהו שסידר לנו גם פיל, כך שיחד עם הכלבים שכבר שמרו שם על הברבורים, היה לנו גן חיות שלם. וגם המון מגבות. העברנו את אחר הצהריים, והערב, וגם הבוקר שלמחרת בהתפנקות בחדר על המרפסת. ארוחת הבוקר כללה בנוסף לבייקון והביצים גם דג מעושן מהסוג שבחיים לא היינו מזמינים – אבל התגלה כמצויין. כדי להשלים את המושלם, אפילו קיבלתי מזרון יוגה בהמשך היום!

*עוד תמונות  מ Palawan

 https://goo.gl/photos/es7ZJK6LVuBqURgx7