יום שלישי, 25 בספטמבר 2012

דהרמסאלה - רואים את הסוף...

25.9
הימים מתקררים. הגיע הזמן להמשיך הלאה. אמנם כאן זה נחשב שהגיעה העונה – פחות גשם, יותר שמש, אבל בערבים קר ממש. דוקא ביומיים האחרונים אנחנו מגלים כאן הנאות חדשות.

שלשום ירדתי עם בן ומאיה לבהגסו, אני נשארתי עם מאיה באיזה שיעור ובן היה אמור לחזור לבד. היה גשם נורא, בן היה בלי מטריה ובלי מעיל גשם. כשסיימתי עם מאיה התברר שבן עוד לא הגיע חזרה הביתה. עלינו לאט לאט, מחפשות אותו בבתי הקפה, שומעות מאנשים שראו אותו בדרך אבל לא מוצאות אותו. באיזשהו רגע התחיל לרדת ברד מטורף, ממש גושי קרח, והקטע המצחיק – כמעט ללא גשם! אני התחבאתי מתחת למטריה ומאיה העדיפה לעמוד מחוץ לה ולצעוק בכל פעם שפגע בה הקרח... החלטנו לחפש אותו במקום שנקרא rainbow, שזה כמו איזו זולה שמשקיפה לנוף, מגישים שם תה, יש מוזיקה טובה, וזכרתי שבן תמיד רצה להכנס לשם בדרך מבהגסו. הוא לא היה שם, אבל הגשם התחזק ואנחנו נשארנו. בעלי המקום, זוג טיבטי-פורטוגאלי, נורא חמודים, והבחורה הציעה למאיה לשבת איתה לצייר. נשארנו שם שעות, בגשם (בן בינתיים הגיע הביתה ספוג מים) כמעט עד השקיעה כשמאיה מסרבת לצאת. למחרת קרלוס ומאיה העבירו שם את כל היום, והיום התכנית היא לעשות את אותו הדבר.

יום שני, 24 בספטמבר 2012

הציפור הכחולה

מצאנו !!!
 
 

יום שישי, 21 בספטמבר 2012

Ainda em Dharamsala



21.09.12

Ainda estamos em Dharamsala – Daramkot.
O lugar e muito pacato, com moradores muito simpaticos. Daramkot tem mais ou menos 200 habitantes e disem que todos pertencem ha uma so familia.

O que fisemos aqui ate agora:
 Passeamos bastante, subir e descer montanhas,que por sinal tem uma vista maravilhosa. Aqui perto tem dois vilarejos vizinhos, Bagsu e Mcleod Ganj,  onde vamos de vez em quando passear, ver/comprar artesanato local ou comprar mantimento, frutas verduras etc... O caminho para os mesmos e muito bonito, passa pelo meio de um bosque com uma vegetacao muito linda, isso sem falar dos macacos que andam soltos pelo caminho.Os macacos sao indiferentes ha nossa presenca. Aqui na maior parte do tempo estamos dentro das nuvens o que torna o bosque muito especial com uma nevoa lida.

יום רביעי, 19 בספטמבר 2012

שנה טובה מתחילה בדהרמקוט




לא כתבתי הרבה זמן. לא רוצה לשמוע תלונות. ככה זה שאתה ב being ולא ב doing...

עדיין בדרהמקוט. עדיין אוהבים את זה. חושבים על תכניות אבל רק כי חייבים - מסתבר שרכבות צריך להזמין כמה שבועות מראש, כך שאי אפשר להמשיך עם ה – נקום מחר, נחליט מה לעשות...

יום שבת, 15 בספטמבר 2012

על כל מיני דברים

על הכרת טובה או הכרת תודה או הכרת הטוב ובעצם על כולם

כמה קל, אפילו לי, במצב הזה לראות את הטוב, להכיר בו ולהוקיר אותו. כל המסע הזה. כל כך לא מובן מאליו (למה בעצם?).
הזמן יחד. האוירה הטובה. האנשים הנעימים שאנחנו פוגשים. כל היופי הזה. ההרגשה שאנחנו עושים דבר כל כך טוב, כל כך נכון, הבטחון בכך. השקט, השלווה. איזו זכות. כמה זה קל בעצם... הכל יותר קל משחשבנו. ההסתפקות במעט כל כך  - ולצידה הגילוי שנהדר לנו ואנחנו לא צריכים יותר.
לראות את הילדים. לומדים את הדברים הכי חשובים בחיים. נחשפים לחיים כל כך שונים משלהם. לומדים לתקשר, לומדים להסתדר, מקבלים בטחון, מפתחים עצמאות. מעריכים את מה שיש להם. באמת. בין אם זה את החדר שלהם בבית, או את הבישול של אבא שלהם (ואומרים את זה בקול). אבל גם רואים שאפשר אחרת, שאפשר עם הרבה פחות. לומדים על הצרכים של עצמם – נניח על הצורך בחברה, ועל הכישורים והחוזקות שלהם. וגם על החולשות.
ויש את העניין הקיומי. אנחנו בריאים ואנחנו חיים. לא קרה לנו שום דבר רע. מעולם לא בירכתי "הגומל" ואני לא מתכוונת להתחיל עכשיו, אבל צריך להכיר תודה. על כל סיבוב קטלני שעברנו בשלום בדרכים המסוכנות, על כל נסיעה ללא חגורות בטיחות ו/או עם ילדים על הידיים שהסתיימה בשלום, על כל סלע שלא התדרדר עלינו, על המצנחים שעבדו יפה, על כל דייג בו הילדים לא החליקו לנהר, על האנשים הטובים שמקיפים איתנו ונראה שמעולם לא עבר להם בראש לפגוע בנו, על כל פעם שהילדים נשארו לבד והיו שם כשחזרנו, על כל הליכה בעלטה מוחלטת, או בבוץ, או במדרון תלול, או על פי תהום, או כולם ביחד, שנגמרה בשלום (או רק בחבלות קלות), על זה שאנחנו בריאים. תודה.

יום חמישי, 13 בספטמבר 2012

דהרמסאלה - דהרמקוט

 
13.9
אז כל מי שיודע דבר או שניים על דהרמסאלה יודע שאף אחד לא באמת נוסע לדהרמסאלה אלא למקלאוד גאנג', מקום מושבו של הדלאי למה הגולה. אנחנו, כאמור, התיישבנו בדהרמקוט, כפר קטן, כ 3 ק"מ (בעליה תלולה) מעל מקלוד ואנחנו מרוצים לחלוטין גם מבחירת הכפר וגם מבחירת הגסט האוס. ואלה הקריטריונים על פיהם אנחנו בוחרים גסט האוס – אם יש לנו בחירה - מקום לשבת בחוץ (ציון 10 למקום הנוכחי), נוף (10), מיקום (10), אוירה (10) שקט (8), גודל ונוחות חדר/ים (9), העדר ריח טחב (9), אנשים נחמדים (10), נקיון (8), קיומו של מטבח (10), מקלחת (קריטריון טריקי ביותר – מצד אחד חשוב מאין כמותו, מצד שני יודעים רק אחרי שמתנסים – 8)  - בקיצור, הצלחה. (אגב, הציונים שאני נתתי היו קצת פחות טובים עד שהילדים עשו הגהה, קראו לי מפונקת, ודרשו שיפורים...)

יום שבת, 8 בספטמבר 2012

מנאלי לדהרמסאלה


8.9
מסתבר שכל נסיעה אצלנו מייצרת פוסט. החלטנו לא לנסוע הפעם במונית פרטית, אבל גם לא לקפוץ כל הדרך לאוטובוס ובחרנו בנסיעה במיניבוס. סוג של פשרה. מדובר בדרך של 8/10 שעות אוטובוס/מיניבוס בכביש טוב (באופן יחסי כמובן). יצאנו לכיוון תחנת המיניבוסים המקומית ולהפתעתנו ראינו שם רכב טויוטה אינובה – רכב בן 7 מקומות המשמש בד"כ כמוניות שאנחנו לוקחים לבד. לא ידענו אם לשמוח או להתבאס, אז עשינו מה שאנחנו רגילים – קרלוס שמח ואני התבאסתי. אין ספק שזה רכב מצויין, מצד שני היינו צריכים לחלוק אותו עם עוד שני תיירים הודים מבוגרים, מה שאומר ש 3 מאיתנו היו צריכים להצטופף במושב האחורי – שהוא בלי חלונות. בהתחשב בזה שבן, יערה ואני נוטים לסבול קלות מבחילות זו היתה התחלה לא מדהימה. קרלוס התיישב עם בן ומאיה מאחור. יערה ואני במושב השני. לא עברו דקות ויערה החלה להתלונן. הבטן, הראש, לא זוכרת מה בדיוק, אבל התסמינים הרגילים של חיידק השיעמומיטיס שהיא סובלת ממנו בנסיעות.

Daramsala


7.9.12
Eu e Ganit  acordamos cedo e fomos procurar  um lugar melhor e mais barato.
As criancas ficaram dormindo.
Saimos de Mcleod Ganj caminhando em direcao a Bhagsu, um outro vilarejo bem pertinho. Caminhamos, caminhamos e nao encontramos quase nada ao nosso gosto. Resolvemos voltar e ir procurar num outro vilarejo chamado  Dharamkot. Pegamos um tuktuk, tambem chamado de Rikcha, e fomos a procura de uma pousada melhor. Chegamos em Dharamkot e logo gostamos do que vimos. Um vilarejo  nas montanhas com muita vegetacao, cheio de cachoeiras, sem falar dos macacos que andam aqui soltos.
Encontramos uma pousada simples, barata e tambem com uma pequena cozinha. Pegamos dois quarto por apenas 450 rupies equivalente ha uns 8 dollars por dia.
Eram 11:30 da manha e teriamos que faser check- out ate 12:00. Pegamos rapidamente um tuk-tuk em direcao a Mcleod Ganj. Na correria mas conseguimos faser o check-out a tempo.
Viemos e nos instalamos confortavelmente bem na frente das montanhas.

Em direcao ha Daramsala

Pelas criancas ficariamos em Old Manali, mas eu e a Ganit decidimos continuar viagem em direcao a Daramsala, cidade onde o Dalai Lama vive.
 O refugio dos Tibetanos.

Fui na agencia de viagens e coprei passagens para um mini-bus.Um onibus pequeno com apenas 9 lugares. No dia seguinte pegamos dois Tuktuk, pois temos muita bagagem, fomos em direcao a estassao rodoviaria. La chegando tivemos uma surpresa. O mini-bus estava estragado entao nos deram um carro mais confortavel.
As viagens aqui nao sao nada agradaveis, apesar da vista maravilhosa. As estradas horriveis cheias de buracos e com muitas curvas. Realmente a viagem de oito horas nao foi nada agradavel. As criancas e a Ganit sofrem muito, ficaram enjoadas.A Iara foi a que mais sofreu, inclusive paramos algumas veses pois tinha ancia de vomito.

Chegando em Daramsala fomos direto para uma pousada que contratamos desde Old Manali em um vilarejo chamado Mcleod Ganj.   

מנאלי 2

8.9
טוב האמת שאנחנו כבר רחוק רחוק, אבל עכשיו אני כותבת.
קודם כל - הוספנו תמונות בלינק של מנאלי - אתם מוזמנים לבקר.

משכנו את מנאלי עוד הרבה יותר מהמתוכנן. גם בגלל הילדים שהיו מבסוטים שם וגם בגלל אילוצי תחבורה, הברזות של נהגים ועיניינים לוקאליים מסוג זה. הילדים לגמרי משוחררים כאן, אנחנו משלימים לילדים בגדים חסרים במתפרות המקומיות, יערה ממשיכה לרוקן את חנויות הממתקים, בן עושה טיולים עצמאיים בסביבה, ומאיה מתנגדת בכל תוקף למעבר – "אמא, את אמרת שנישאר הרבה זמן במקומות ואת כל הזמן (!) מוציאה אותנו מהבית שאנחנו אוהבים (כן, היא מתייחסת  לגסטהאוס)!"

Ainda Old Manali



Ficamos mais uns dias em Old Manali. Como ja havia dito existem muitas confeccoes pequenas aqui, Ganit aproveitou para faser algumas roupas para as criancas, o Ben pediu para faser duas calcas, a Maya fez tres calcas e um vestido, para Iara eles fiseram um "Punjabi" (vestimenta local) uma calca e uma camisa, A Ganit tambem vez duas camisas.
E incrivel que tem tanto turismo de Israel que os locais ate falam um pouco de Hebraico, ate placares dos restaurantes e loja estam em hebraico.

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

Old Manali


Estamos em  Manali, Old Manali para ser mais exato, fasem cinco dias.
Logo no inicio paramos em uma pousada bem no centro. O nosso quarto tinha sacada para a rua principal. Dali acompanhavamos todo o movimento da cidade. Isto que a "cidade" so tem uma rua.  Foi bem legal , so que o quarto era pequeno e bem sujinho. Passamos para uma pousada mais limpa e o mais importante, para dois quarto. Que luxo, nos sozinhos no quarto.  Mas nao da para se empolgar.
O lugar e bem pacato. Cheio de lojas de pequenos costureiros,confeccoes locais, agencias de viagens , pedras semi-preciosas, artigos feitos de couro de camelo, etc…
Um lugar bem simples.

יום שבת, 1 בספטמבר 2012

מנאלי

1.9
כאמור הגענו למנאלי בגשם, אחרי נסיעה ארוכה ומאתגרת. לא מצאנו גסט האוס. רצינו למצוא משהו ליום הראשון ואח"כ לחפש בית. במקום זה התיישבו במרפסת של האבידורים שהגיעו כמה ימים לפנינו והתמקמו מצויין בשני חדרים עם מטבחון. רצינו גם. חיפשנו כל היום והתייאשנו. גסטהאוסים רגילים יש כמו זבל ובסוף התמקמנו באחד כזה בצנטרום של הצנטרום מעל מסעדה – ממש לא מתאים לנו. אבל היה בו חן. הילדים יורדים לרחוב ומסתובבים חופשי – יערה עושה סרטים דקומנטאריים בוידאו וקונה את כל המסטיקים באולד מנאלי. אנחנו משקיפים על הרחוב מלמעלה וסופגים את כל הקולות והריחות – כף. ביום הראשון הולכים לדוג בנהר, אני לא בנויה לדיג. יותר מדי חכיון, פחות מדי תמורה (במקרה שלנו אפס) וכמו שגיורא ניסח את זה "כמעט דגנו המון דגים". מה אנחנו עוד עושים במנאלי? הולכים לניו מנאלי דרך יער מקסים ורואים קופים בדרך. סוף סוף עיר. קונים סים הודי, חינה לידיים, חינה לשיער, טיקות, ירקות, כלי מטבח, דפי ציור.  האזור מקסים מבחינת הטבע שלו. הרים עצומים ירוקים, צמחיה עשירה, המון מים. אפשר לטייל המון ברגל אבל אנחנו כמובן לא עושים את זה.

על ג'יפה, טחב ומה שביניהם

31.8
מי שמכיר אותי יודע שחולת נקיון אני לא. רחוק מזה. נכון, נעים לי כשנקי, אבל לא יותר מזה. רצפת הבטון אצלנו בבית עושה עבודה טובה בלהסתיר את זה, אבל עמוק בפנים אנחנו יודעים – הבית שלנו לא נקי. זה מעולם לא הפריע לי יותר מדי. ועוד כמה וידויים: לא אכפת לי שמנקים לכלוך על הרצפה עם המטלית שליד הכיור, לא אכפת לי שלא שוטפים ידיים לפני/אחרי שירותים/אוכל, לא אכפת לי שהולכים לישון בלי להתקלח, לא איכפת לי שמתחלפים במגבות (ולא ששוטפים ידיים בכיור של המטבח אורנה!). אני חורנית.