7.8
4 בבוקר שעון הודו. יערה ומאיה רוקדות מול MTV ההודי ומתגלגלות מצחוק. האמת, מצחיק.
הכל הלך חלק ואפשר לחשוב שנסענו לשוויץ. הטיסות היו אחלה, כולל 6 שעות טרנזיט על ספות נוחות, משחקים, קוראים
וישנים, שאפו לאירוסויט. הרעיון לישון בלילה
הראשון במלון טוב קרוב לשדה התעופה מוכיח את עצמו. הפיק-אפ שלנו הגיע כמעט בזמן
(אמנם לא לפני עידוד טלפוני), היה חביב להפליא והביא את כולנו על משאותינו באוטו
קטנטן אך ממוזג(!) למלון. בלובי כובדנו
במיץ פרי ממותק עד כדי בחילה ומאיה עשתה
את עצמה שותה אבל בעצם חיכתה שנשתה כדי לראות אם מרעילים אותנו (בחיי, אני לא
ממציאה, היא סיפרה את זה אחר כך – "היה לו חיוך זדוני וחבה מגוברת")
עכשיו הילדים מבסוטים לאללה, מתפעלים מהמלון ה"מפואר", מלון בסגנון
קולוניאלי שימיו עברו ועכשיו הוא מחופש למלון 4 כוכבים והטחב וקילופי הקירות
מצופים זהב וסלסולים... המלון כמעט ריק ואנחנו האורחים הלא הודיים היחידים מה שלא מפריע לעשרות עובדים למלא את המקום ביחס
מגוחך בין עובדים לאורחים. הילדים חווים את ההודים כנעימים ואדיבים (למרות נסיון
ההרעלה) והם רגועים ושמחים.
זהו להבוקר, הילדים וקרלוס כבר בבריכה תחת גשם קליל וחם ואני תכף
מצטרפת.
נחיתה רכה. בשלב הזה, זה כל מה שרצינו.