טאד לו 2

בסופו של דבר נשארנו 9 ימים בטאד לו ואהבנו את רובם. טאד לו היא המקום הראשון שהיינו בו מחוץ להודו שנותן את המינון הנכון – הנכון לנו כמובן -  בין כפר מקומי לבין מקום מפגש למטיילים. השילוב בין גסטהאוס נוח ונעים, כפר חביב וקטן, סביבה מלאה בריכות ומפלים לשכשך בהם, מחירי לינה ואוכל זולים – כל אלה הפכו את טאד לו למקום האהוב עלינו בלאוס.

באחד הימים הגיעה לגסט האוס שלנו משפחה צרפתית עם שני ילדים. הם הגיעו על אופניים עליהם הם מטיילים כבר חצי שנה ועוד חצי שנה לפניהם, מאירופה לאסיה וחזרה. זקרי בן ה 9 רוכב בעצמו ואוליס בן ה 7. אני, שלא מסוגלת לרכב בלי להתנשף יותר מרבע שעה, חשבתי שזה מעורר התפעלות. ביום השני להגעתם הם הציעו מאד בעדינות שנטייל יחד ואת היומיים הבאים אכן בילינו איתם. למרות העדר כל תקשורת מילולית יערה התרגשה מעצם הנוכחות של ילדים בגילה ובן הפך ליעד לחיקוי שהילדים הולכים בעקבותיו על הסלעים ושוחים אחריו בנהר.

יום אחד הלכנו שוב למפל הבינוני שהיה כל כך מלא מים שאי אפשר היה כמעט לשחות, אבל אח"כ מצאנו לנו נקודה בנהר בה הכל נרגע ואפשר גם לקפץ בין האבנים וגם להשתכשך בברכות שנוצרות ביניהם. ביום השני שכרנו טוסטוס ונסענו (הם על האופניים כמובן) לבסיס המפל הרחוק והגדול יותר. הדרך עוברת בין בולדרים עצומים ומאתגרת בפני עצמה, אבל המפל הגדול היה ללא ספק אטרקציה. קודם כל הוא כמעט יבש לגמרי... מטפטפים ממנו כמה זרמים, אבל ביחס לגודלו העצום הם נראים כמו זרזיפים ויוצרים רסס נעים לכל מי שיושב למטה. מדי פעם הרוח מסיטה אותם ואנחנו מקבלים כמו מבול על שטח של 3 מטר מרובע. אחד נרטב עד לשד עצמותיו ומי שעומד לידו נשאר יבש. מצחיק.

מתחת למפל יש סלעים רטובים שהפכו לחלקלקים בגלל הטפטוף/הזרימה הבלתי פוסקים, וכמו בכל מקום – הרבה ילדים לאים שבאו להשתולל. הם עושים גליצ'ות על הסלעים החלקים ומעיפים את עצמם לבריכה שמתחתיהם. בן התלהב מהאתגר, אבל גילה שזה לא פשוט כמו שזה נראה, ובמקום להחליק בחינניות כמו הילדים המקומיים, נעצר כל פעם מחדש. אבל בן כמו בן, לא נח לשנייה, ובמשך השעות שהיינו שם התמחה בהחלקות ובסוף אפילו הפך למודל לחיקוי לילדים שהוא עצמו חיקה רק לפני שעתיים.

יערה לעומת זאת עשתה בערך שלוש חליקות עדינות לפני שהרביעית הובילה אותה – שלא על פי ציפיותיה ועם לא מעט בהלה – אל עבר הבריכה הקפואה. בזאת הסתיים הבילוי עבורה... למאיה לא הרשינו להחליק בגלל הברך, וזה אולי המקום לעדכן. החלטנו לא לחפש עזרה רפואית בלאוס, כיוון שהיה ברור לנו שגם אם יש בעיה – נניח פגיעה ברצועה – לא רק שלא ברור מה יש לעשות כאן ועכשיו, אלא בכלל לא ברור מי יוכל לאבחן אותה. דרוש לפחות אורטופד טוב, שלא לדבר על מכשור רפואי ולא היה נראה לנו שיש זה או זה. שלושה ימים אחרי שנפצעה, בעוד קרלוס ואני מתלבטים איך לנהוג, צעדנו שנינו לעבר הכפר הבא – שאינו גדול יותר אבל יש בו בית מרקחת – בתקווה למצוא תחבושת אלסטית ופלסטר-טייפ כדי לקבע את הברך. כל מה שמצאנו היה טייפ צר וקצר מדי – קנינו חמישה ותכננו להדביק אותה בערב. בצהריים לקחתי את בן ויערה לטייל, ובדרך פגשנו אנשים שהכרנו ושאלו אותי, כמו בכל יום, מה שלום מאיה. אחת מהן, שעדיין לא הכרתי, שאלה אם אני רוצה שהיא תבדוק אותה – היא פיזיותרפיסטית. ממש רציתי! היא באה אלינו לחדר, בדקה את מאיה, הבחינה שהמקום נפוח וחם, שיש איזו אי סימטריה, ושיש מקום לחשוד שיש קרע במיניסקוס ואולי גם באחת הרצועות החיצוניות. אבל את הטובה הכי גדולה היא עשתה לנו בכך שהיא אמרה למאיה להוריד את התחבושת של קרלוס ששמנו לה בינתיים (כי היא מחממת את המקום שצריך דוקא קירור, ומחזיקה את המפרק במקום השרירים), לקרר את המקום בקרח עד כמה שאפשר ובעיקר -להתחיל דוקא לזוז. היא אמרה לה לדרוך על הרגל, וללכת ולשחות ולרכב על אופניים. לקחתי אותה לנהר, לאט לאט, ושם היא הכניסה את הרגל למים הקרים. כבר אחרי כמה שעות הנפיחות והכתמים הכחולים התחילו לרדת. למחרת כבר הלכנו כולנו יחד לטייל במפלים. כמה ימים אחרי, אנחנו כבר לא זוכרים שהיא נפצעה.

היו גם ימים פחות טובים. חברת החשמל של לאוס פותחת וסוגרת את הסכר לפי צרכיה. כשהוא פתוח הזרם במפל אדיר ממש, אבל לפעמים הם ממש סוגרים הכל ואז המפל יבש והמים בנהר עומדים ולא כדאי לשחות. עם או בלי קשר, יחד עם סגירת הסכר נפגע משהו בצנרת אספקת המים לכפר – הם משתמשים במי הנהר כמובן – ובמשך יום שלם לא היו מים לא בברזים ולא במפל. לא פשוט בחום שיש כאן. למחרת התחדשו הזרימה במפל ובברזים – למעט בגסטהאוס שלנו – שם היתה בעיה ליום נוסף. וכדי להוסיף, באותם יומיים קרלוס סבל משלשולים קשים והיה מושבת בבית כך שלא יכולנו לעשות הרבה, רק להתבשל ולחכות למים. כשהם הגיעו למפל כמובן שהלכנו לשחות אבל כאמור לקח עוד זמן עד שגם יכולנו להתקלח.

הלאים אוהבים ילדים. יש להם הרבה משלהם – ממוצע של 6 ילדים במשפחה - ונתקלים בהם בכל מקום- בגסטהאוסים ובמסעדות, ברחוב, בבריכות ובמפלים. הם מקסימים והילדים שלנו – במיוחד הבנות – נעצרים ליד כל תינוק מתוק. בגסטהאוסים שאנחנו ישנים הבנות ממש מאמצות את הילדים והם הופכים לאחד ממקורות ההנאה העיקריים שלהן, בעיקר התינוקות. יותר טוב מכל טיול.

אנחנו נפרדים מטאד לו כאמור אחרי 9 ימים מקסימים לעבר 4000 האיים שעל גבול קמבודיה. הנסיעה לא פשוטה. אוטובוס מקומי מפתיע בנוחיותו עד פאקסה, אבל כשאנחנו מגיעים לתחנת האוטובוס בפאקסה ושואלים על התחבורה לסי פאן דון, אומרים לנו "Big tuktuk". זה מה שיש. מן משאית קטנה עם ספסל ברוחב 30 ס"מ בקושי. אין לנו ממש אלטרנטיבה ומדובר בסיעה יחסית "קצרה" – פחות מ 4 שעות. בחששות רבים אנחנו עולים. הנסיעה אכן לא פשוטה, אבל אנחנו שורדים אותה ומסמנים וי גם על נסיעה ב"סונגטאו" בלאוס.

נ.ב. יש המון תמונות מטאד לו - תכנסו לראות!
https://picasaweb.google.com/100578427983379133730/TadLo?authkey=Gv1sRgCP_Q8KOUgdXhkwE