נשארה לנו שעה להרוג עד שצריך לצאת לשדה התעופה בריו. אנחנו הולכים לארפואדור - סלע בין קופקבנה ואיפנמה, נקודה שיש בה גלים טובים וגולשים.
לבן נפלו בינתיים הגלדים והוא מזיל ריר. הגלשן שהביא מקוסטה ריקה ארוז במלון. ברגע של טוב לב אני אומרת לו - לך תשכור גלשן לשעה, ורק אחרי שהוא הולך אני מבינה שזה לא ריאלי מבחינת הזמן שנשאר, אבל הוא כבר לא יכול לוותר ואנחנו סוגרים על חצי שעה. הוא רץ לים ומספיק לתפוס כמה גלים לפני שאנחנו משלמים את המחיר - יש לנו חצי שעה לרוץ למלון, לאכול, ולתפוס מונית לשדה התעופה. בן רטוב, קפוא ומלא חול, אפילו מתחרט...
תם פרק ריו, אנחנו בדרך למשפחה.
