יום אחרון בריו. תיאמנו טיול רגלי בפבלה. קצת לראות איך נראית ברזיל האחרת, זאת שאנחנו יודעים שקיימת אבל לא חשופים אליה. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה זה כי ראינו את "עיר האלוהים".
יצא שלפני כמה שבועות היו תקריות ירי ברוסיניה - הפבלה שאנחנו מבקרים בה. הצבא והמשטרה עומדים בכניסות לפבלה, להפגין נוכחות. הם לא נכנסים פנימה והם לא עושים כלום, אבל זה מצטלם טוב בחדשות. אח''כ, כשנפגוש את קרלוס ונגיד לו איפה היינו, הוא כמעט יתעלף.
המדריך מספר לנו שב 20 השנה שהם עושים סיורים, רק 65 ברזילאים השתתפו. הדעות הקדומות לגבי מה שקורה שם מזעזעות. גם חוסר העניין במשהו שאין לי מושג איך עוד לא הפך לאינתיפאדה - מדהים. מאות אלפי אנשים שחיים מתחת לקו העוני בצמידות מדהימה לשכונות הכי עשירות בברזיל, המקבלים את זה רב הזמן בשתיקה. המדינה קונה את השתיקה הזאת בשני אמצעים: תלושי מזון בסך של כאלף שקלים בחודש למשפחה, והיעדר חינוך. השילוב, מסתבר, עובד. אלה שבכל זאת מצליחים לראות מעבר לשני אלה ולנסות לצאת ממעגל העוני נתקלים במחסום הבא: האונברסיטאות החינמיות מציבות רף קבלה גבוה שמי שלא קיבל חינוך בסיסי לא יכול לעמוד בו, והאוניברסיטאות האחרות נוקבות בשכר לימוד שאף אחד שהתחיל את חייו מתחת לקו העוני לא יכול לעמוד בו.
אז המעגל נמשך.
בתקופת ההכנות לאולימפיאדה, המדינה השקיעה בפבלה. הם צבעו את חזית הקו הראשון של הבתים - אבל לא את החלק האחורי. צריך שייראה טוב השבטים התיירים, לא?
חוץ מזה, הם הרסו את הגשר הקיים בכניסה לפבלה ובנות במקומו גשר חדש, עם קשתות, שעלה 30 מליון שקל. 30 מליון שקל. זה הדבר שבחרו לעשות עם 30 מליון שקל.
את הברזילאים השבעים הפבלות לא מעניינות כהוא זה. מבחינתם זה מטרד. no go zone, מלא בפושעים. מעלימים עין וחושבים שזה יעלם. ואיכשהו זה עובד להם. בעיני זה מתכון בטוח להפיכה, או למלחמת אזרחים. עצוב ומתסכל.
יצא שלפני כמה שבועות היו תקריות ירי ברוסיניה - הפבלה שאנחנו מבקרים בה. הצבא והמשטרה עומדים בכניסות לפבלה, להפגין נוכחות. הם לא נכנסים פנימה והם לא עושים כלום, אבל זה מצטלם טוב בחדשות. אח''כ, כשנפגוש את קרלוס ונגיד לו איפה היינו, הוא כמעט יתעלף.
המדריך מספר לנו שב 20 השנה שהם עושים סיורים, רק 65 ברזילאים השתתפו. הדעות הקדומות לגבי מה שקורה שם מזעזעות. גם חוסר העניין במשהו שאין לי מושג איך עוד לא הפך לאינתיפאדה - מדהים. מאות אלפי אנשים שחיים מתחת לקו העוני בצמידות מדהימה לשכונות הכי עשירות בברזיל, המקבלים את זה רב הזמן בשתיקה. המדינה קונה את השתיקה הזאת בשני אמצעים: תלושי מזון בסך של כאלף שקלים בחודש למשפחה, והיעדר חינוך. השילוב, מסתבר, עובד. אלה שבכל זאת מצליחים לראות מעבר לשני אלה ולנסות לצאת ממעגל העוני נתקלים במחסום הבא: האונברסיטאות החינמיות מציבות רף קבלה גבוה שמי שלא קיבל חינוך בסיסי לא יכול לעמוד בו, והאוניברסיטאות האחרות נוקבות בשכר לימוד שאף אחד שהתחיל את חייו מתחת לקו העוני לא יכול לעמוד בו.
אז המעגל נמשך.
בתקופת ההכנות לאולימפיאדה, המדינה השקיעה בפבלה. הם צבעו את חזית הקו הראשון של הבתים - אבל לא את החלק האחורי. צריך שייראה טוב השבטים התיירים, לא?
חוץ מזה, הם הרסו את הגשר הקיים בכניסה לפבלה ובנות במקומו גשר חדש, עם קשתות, שעלה 30 מליון שקל. 30 מליון שקל. זה הדבר שבחרו לעשות עם 30 מליון שקל.
את הברזילאים השבעים הפבלות לא מעניינות כהוא זה. מבחינתם זה מטרד. no go zone, מלא בפושעים. מעלימים עין וחושבים שזה יעלם. ואיכשהו זה עובד להם. בעיני זה מתכון בטוח להפיכה, או למלחמת אזרחים. עצוב ומתסכל.
