לא לפני הילדים

אחת  מתופעות הלוואי של טיול צמוד כזה, כשאנחנו יחד, 24/7, דבוקים אחד לתחת של השני, הן שאין ממש הזדמנות לדבר אחד עם השני לא לפני הילדים. בנוסף, אנחנו חווים הכל יחד בלי הזדמנות של ממש לצנזר את מה שלא ראוי או לא נכון או לא מתאים.

כך קורה שהילדים נחשפים להכל. מאיתנו ומהסביבה. הם רואים אותנו גם בטוב שלנו וגם ברע – ואפילו ברע מאד , הם חווים אותנו שמחים  ונינוחים, אבל גם עצובים, מודאגים, מפחדים. הם רואים אותנו רבים – אחד עם השני ועם אחרים, הם שומעים אותנו מדברים על אנשים אחרים – גם כאלה שהם מכירים, הם חשופים לדיבורים על כסף – יותר מזה, הם יודעים כמה עולות הארוחות שלהם ומשתדלים יחד איתנו לעמוד בתקציב יומי, הם שומעים את דעתנו הכנה על חינוך ועל בתי הספר שלהם, הם שומעים קללות בכל השפות, הם חשופים להתנהגויות של בני עשרים ואפילו מבלים עם חברה בגילאים האלה, הם רואים איך מגדלים סמים וגם איך מעשנים אותם, בקיצור, כמעט שאין פילטרים. הכל על השולחן.

אז לאן זה מביא אותנו?

יערה מתמחה באריתמטיקה של חישוב דמי כיס ועודף, מאיה יודעת כל מה שצריך על התמקחות – טוב אולי לא הכל, היא רצתה להתמקח על מחיר חולצה בלונדון, לבן כבר יש תכנית כמעט סגורה לטיול של לפחות שנתיים לאחרי הצבא. ומה עוד?

בן יודע הרבה יותר ממה שילד בגילו אמור לדעת על סמים קלים (לדעתי הוא גם הכין פתקים), מאיה יודעת את דעתי הכללית על גברים נפוחים ואפילו למדה לזהות חלק מהאבות של החברות שלה ככאלה, ויערה עברה את כל השיאים כשאתמול בארוחת צהריים נדמה לי ששמעתי אותה מתחילה להגיד "תעבירו לי את הפאקינג פארופה". אני לא בטוחה שזה מה שזה היה, אבל לפי המבט שהיה לה כשתקעתי בה מבט המום – זה בדיוק מה שהתכוונה להגיד. אה, כן, פארופה זה סוג של אוכל ועל המילה השנייה אני לא רוצה לחזור, אנחנו לא משתמשים בשפה כזו!

אבל מה שהם למדו הכי הרבה זה לדבר, להתחבר, להיות פתוחים לאנשים מכל הסוגים, הם למדו להיות גמישים ומוכנים לכל דבר, הם למדו להסתפק במינימום ולראות שלא חסר להם כלום, הם למדו שירקות טריים זה משהו נפלא ושבשר זה משהו משהו. הם למדו שההורים שלהם הם בני אדם, עם דעות, עם מחשבות, עם חולשות, שיש להם את הדרך שלהם – שהיא לא תמיד כמו של כולם, שעושים טעויות, שיודעים לבקש סליחה, שצריכים את הזמן שלהם מדי פעם, שהם יילחמו בשבילם, ושהם יותר נעימים ושמחים כשהם לא בעבודה. הם למדו להכיר אותנו.

אנחנו למדנו להכיר אותם.