אנחנו בקריבים. נחתנו בקנקון אבל בחרנו לא לישון בה אפילו לילה אחד וגררנו את עצמנו לאי הולבוש, כמה שעות מצפון לה.זה אי שרובו שמורת טבע ורק חלק קטן שלו מיושב ומתפרנס בעיקר מתיירות.
אנחנו כל כך off-season שבשעות מסויימות אנחנו מוצאים את עצמנו לבד בים. אנחנו אוהבים את זה.
מה שאנחנו לא אוהבים זה את החום. והלחות. למות. נכון שבחדר יש מזגן, אבל לא נסענו לצד השני של העולם כדי לשבת בחדר. מי הים חמים, מי הבריכה חמים, אבל בכל זאת שניהם משמשים מקלט מסויים.
הדבר הראשון שהבחנו בו, אחרי החום כמובן, זה כמה האנשים נחמדים. מקסימים, כולם. צוחקים הרבה, שמחים לעזור, שמחים לדבר, אדיבים, חברותיים, כיף ממש.
הים הכי חלק ושקט שחוויתי בחיים, אני מתה על זה. קרלוס פחות. שקיעות משגעות.
אנחנו מטיילים לפי הספר - יום אחד טיול בסירה בין חופים ואיים, חמוד, היינו בטובים יותר, בהרבה.
יום שני מטיילים על החוף, מתמסרים לחום. היתה לי פנטזיה לשבת על החוף עם מרגריטה ומטריה קטנה - צ'ק. כמעט, רק בלי המטרייה. בלילה יוצאים בקיאק לים לראות את התופעה המקסימה של ה bioluminiscencia. מחכים עד 1 בלילה שלא יהיה ירח, ועדיין כדי להנות מהפלנקטון המנצנץ הזה נעזרים בכל מיני תרגילים של החשכה. אני שוחה עם משקפת בתוך ים של כוכבים, ומתחת לשמיים זרועי כוכבים.
החוויה של השיט בקיאק והשחיה בחושך במים החמימים נהדרת ממש. הכוכבים והפלנקטון הם רק בונוס.
אבל השיא של חוויית הולבוש שלנו מגיע בבוקר האחרון שלנו באי, כמה שעות לפני שאנחנו עוזבים אותו וקצת מצטערים שלא נשארנו יותר. אבל על זה - בפוסט הבא.
