זריחה

בוקר אחרון באי. אנחנו קובעים טיול זריחה בקיאק באזור השמורה. קיבלנו המלצה על מדריך ממישהי מקומית שהכרנו, והיתה לנו הרגשה טובה לגביו ועד שהצלחנו להשיג אותו הגיע הבוקר האחרון. ואיזה מזל. ב 6 בבוקר ויקטור הוגו (ככה קראו לו, אני לא ממציאה) בא לאסוף אותנו מהמלון. קודם כל - חתיך! רב המקסיקנים שמנמנים ונמוכים, ופתאום מגיע בחור גבוה ורזה, עם שיער ארוך, קעקועים, בלי חולצה :-)

אבל אלה לא היו החדשות הטובות היחידות. הוא גם סיפר לנו שאנחנו היחידים בסיור, כלומר קיבלנו סיור פרטי. אה, כן, והוא גם דיבר אנגלית מצויינת. יצאנו בקיאקים עם אור ראשון ו...ואו!!! פשוט קסם. מצד אחד הים החלק מתמזג עם האופק, מצד שני הזריחה, העננים לובשים צורות וצבעים ששום אומן לא יכול ליצור ושהמצלמה לא עושה להם צדק, אבל בכל זאת אני עם יד על ההדק.

ואז אנחנו מתקרבים אליהם. הפלמינגו. כבר ראינו אותם בסיור האיים, אבל ככה, שהאור הראשון נופל עליהם והנוצות שלהם ממש זוהרות, מראה עוצר נשימה, ושוב - המצלמה לא תופסת את היופי. מבחינתי, ברגע הזה הסיור היה יכול להסתיים. הרגשתי התעלות, לא פחות. כמה יופי.

אבל הסיור לא נגמר. בשלב הזה נכנסנו למונגרובים למעיין רצף של תעלות ואיים שחוצים את האי לשניים. האזור מלא זנים של עופות מים, והוגו פשוט מכיר את כולם. אנחנו חותרים בדממה, מקווים לראות תנינים שזו עוד אטרקציה מקומית לברי המזל. הוגו מתקרב למונגרובים ומדי פעם בטוח שהנה הוא רואה תנין, אבל הם תמיד מתגלים כענפים.

אבל אז זה קורה. לא בין המונגרובים, לא רק זוג נחיריים, תנין, בגודל מלא, חוצה את התעלה מצד לצד, נותן לנו שואו מלא. זה לא קורה לעיתים קרובות ואנחנו מרגישים ברי מזל.שוב.

בהמשך הדרך הוא מראה לנו איזה חיה פרה-היסטורית, ושופך עוד ועוד אינפורמציה על הצמחיה והחיות, פשוט בחור מלא ידע.

ידעתם שהפלמינגו ורוד בגלל שהוא אוכל שרימפס? אמיתי.

זהו, פרק הולבןש שלנו הסתיים בחוויה בלתי נשכחת ובאקורד מופלא.