יום שלישי, 27 בנובמבר 2012

אנדמן

אני מתחילה מהסוף. יושבת עכשיו בחושה מול הים, 6 בבוקר והזריחה היתה כבר לפני שעות. אנדמן מתהדרת באותו שעון של הודו אבל קרובה יותר לתאילנד אז 3 זה סוף היום עם חושך מוחלט קצת אחרי 5 אחה"צ. עוד 3 שעות המעבורת לפורט בלייר ומשם, למחרת, טסים בחזרה ליבשת. עוזבים את אנדמן אחרי 3 שבועות ארוכים בהם הטלטלנו בין שלוות גן עדן לבין תחושת נפילה צורבת.

ארוכה הדרך לאנדמן


הידיעה שאני לא יכולה לפרסם מעכבת אותי בכתיבה, אבל מאיה מאיצה בי לכתוב.
טסנו מג'איפור לצ'נאי והרגשנו תיירים. בצ'נאי הלכנו ישירות לגסט האוס שגיורא ודינה המליצו. עיר איומה צ'נאי. רועשת, מלוכלכת, אחרי ג'איפור זה היה כבר יותר מדי. מזל שהיה לנו לאן להגיע. הגסט האוס היה לא נעים במיוחד, אבל הבנו שזה הרע במיעוטו וגם המחיר סביר לגמרי. ספרנו את השעות לטיסה לאנדמן. ביום השני בצ'נאי היו לנו שתי תכניות: לקנות כרטיסים לרכבת לקרלה לעוד 3 שבועות כדי לא להשאר בצ'נאי אפילו לילה נוסף אחר בחזרה מאנדמן, וללכת לקניון-הפלוס היחידי של עיר גדולה! כל היום ירד גשם. קרלוס יצא לתחנת הרכבת וחזר בידיים ריקות – אין כרטיסים. החלטנו לצאת כולנו ולחפש סוכן נסיעות וכרטיסי אוטובוסים בדרך לקניון. טעות מרה. למרות מעילי הגשם התרטבנו נורא כולנו. הלכנו בגשם כשהמיים מהרחובות המזוהמים של צינאי מגיעים לנו לקרסוליים. איכס. בן אמר שזה כמו ללכת במיץ של הזבל שנשאר בשקית למטה והתאור שלו לא היה רחוק מהמציאות.