טיול ראשון בהודו בלי הילדים. טיול ראשון בהודו באזורים לא מתויירים. למעשה, לא מרגיש ממש הודו,
התושבים שונים גם במראה גם בהתנהגות ובעצם גם בתחושת ההשתייכות שלהם. הם מקסימים ממש, עדינים ורבים מהם ביישנים ממש. רוב
אלה שאנחנו פוגשים הם נוצרים, אבל יש גם הינדו. במגהליה יש גם קאסי - הדת העתיקה של אזור, אלה שלא התנצרו.יש שם הרבה תיירות
פנים, בעיקר מדרום הודו, ומעט מאד תיירות זרה. אנחנו אטרקציה ומצלמים אותנו לא פחות ממה שאנחנו מצלמים אותם. האוכל מאד בסיסי – דל ואורז תמיד, איזשהו תבשיל ירקות בדרך כלל, ולפעמים גם non-veg
העלויות גבוהות
יחסים לאזורים המתויירים, וגם המבחר קטן יותר, אבל בטיול כל כך קצר (3 שבועות וחצי ברוטו) זה לא אישיו.
בתכנית המקורית: מגהליה ומג'ולי - אסאם. בפועל, באחד הערבים הראשונים אנחנו פוגשים זוג הודי שמספר לנו שבשבוע הראשון בדצמבר יש את פסטיבל Hornbill בנגלנד, מפגש חד שנתי של כל השבטים במדינה. מדובר בארוע חובה מסתבר, והיעד נוסף למסלול. אנחנו גם לומדים שבימים שתכננו להגיע למג'ולי יש שם פסטיבל מוזיקה. עומס של פסטיבל אחד אנחנו עוד יכולים להכיל, שניים זה יותר מדי והיעד יורד מהמסלול. במקומו נוסף אגם Loktak במניפור.
אז ככה זה הלך:
4.11.2022 נחיתה
בדלהי והמשך לטיסה ל Guwahati, משם לקחנו מונית לשילונג, כ 3 וחצי שעות. שילמנו 3200 pre-paid כנראה שאפשר
בהרבה פחות - יש מוניות גם בחוץ אבל למודי הודו שכמונו לא היו לנו כוחות. מה שלא
ידענו בשלב הזה זה עד כמה התושבים כאן יותר עדינים מההודים...
לילה
ראשון בשילונג, הזמנו מהארץ, 2250 מקום בסדר, לא יותר. Anant home stay ממש במרכז. עיר
צפופה, לקח לנו שעה להיכנס למרכז העיר, וקרוב לזה לצאת ממנה.
15.11.2022 שילונג, סידורים
- סים, החלפת כסף, קצת קניות (אודומוס, מוצרי הימאליה) נסיעה לצ'ירפונג'י ( זה השם הבריטי, השם המועדף על
המקומיים - Sohra.יצאנו מאוחר מהצפוי אז גם הפעם נסענו במונית, 2000 רופי. רצינו להגיע
לנונגריאת באותו יום אבל חששנו שמאוחר מדי אז נשארנו בצ'ירפונג'י. ישנו ב 1200
במקום בסדר, לא זוכרת שם, עם שרותים צמודים ומים חמים.
16.11.2022 מונית ל, (500) Tyrna הכפר שממנו יורדים ל Nongriat, ומחליטים שגדול
עלינו לרדת את 3700 המדרגות המפורסמות עם המוצ'ילות. אפשר להשאיר ב 50 רופי ליום,
אבל אנחנו צופים שנישאר מספיק זמן שנצטרך את רב הציוד שלנו. משלמים 700 לסבל
למוצ'ילה (בחזור שילמנו 500, אבל לא היה לנו לב להתמקח על סחיבת הציוד, גם ככה
הרגשנו קצת לא נוח...)
מגיעים
לכפר אחרי כשעה, שעה וחצי של הליכה בקצב טיול, ובזכות המלצה של אבישג יודעים לעצור ב home stay הראשון בכפר, Arne's Wooden Hut
+918014780255 שנראה כמו כלום אבל מחזיק בקתה מהממת ומבודדת מוקפת צמחייה, עם שרותים
צמודים, מרפסת ומים חמים (!!!).
באופן
נדיר להודו - השירותים לא מסריחים גם ביום השני וגם לא ביום הרביעי! בעלי המקום
נראים בהתחלה יבשושיים, אבל הם פשוט בישנים ובהמשך אנחנו מגלים שהם מקסימים. אנחנו
משלמים 1200 בשני הלילות הראשונים ו 1000 אחרי שאנחנו מוכיחים רצינות...
אנחנו
מופתעים לגלות בערב הראשון 6 (!) ישראלים, ואפילו שלא הגיעו כחבורה אלא
בודדים/זוגות.
אנחנו
נשארים בנונגריאת ארבעה לילות ומטיילים בסביבה. הכפר אמנם תיירותי, אבל רק קטע
מסויים ורק בין 10-14 בערך. מעבר לזה מדובר בג'ונגל משגע, כפרים נידחים ואותנטיים,
בריכות עמוקות עם מיים נקיים שקופים וכחולים - פשוט יפהפה. האוכל בסיסי אך טעים,
ולקרידה מכבדת את בקשתנו לטאלי לא חריף...
כולם
יודעים על 3700 המדרגות כדי להגיע לכפר, מה שלא ידענו זה שכל הטיולים בסביבה הם גם
במדרגות ואנחנו עולים ויורדים אלפפי מדרגות בימים האלה.
אנחנו
סובלים מהתכווצויות שרירים כל כך קשות שכל פעם שאנחנו קמים מישיבה/שכיבה לוקח לנו
דקות ארוכות.






20.11.2022 כל דבר טוב צריך להסתיים ואנחנו מגייסים את כל שרירי הרגליים הדואבים שלנו ליציאה מהכפר. אנחנו מגיעים למעלה בפחות משעה ורבע ומפתיעים את הסבלים שלנו שמעריכים שייקח לנו שעתיים ויוצאים אחרינו ובסוף אנחנו מחכים להם...
מדובר ביום ראשון, ביום הזה הכפר סגור לתיירים, כך שבחנייה ב Tyrna אין תחבורה משום סוג. אנחנו יודעים את זה ודואגים להזמין מונית מראש, אלא שכשאנחנו מגיעים אנחנו מגלים שהנהג שמודע למצוקה יותר ממכפיל את המחיר שסוכם.
בעיקר מתוך כעס (מיותר כמובן - אחר כך הסתבר שהוא היה הוגן בהתחשב ביעד שרצינו להגיע שלא היה קרוב כפי שחשבנו) אנחנו מחרימים אותו ובטוחים שנימצא פתרון. אנחנו טועים כמובן. לפחות במיידי.
ובהתחשב בזה שחשוב לנו להספיק ולנצל את הימים שלנו - זו שטות מוחלטת. כך או כך אנחנו מתחילים לצעוד למרכז הכפר - עם המוצ'ילות, וכשאנחנו מבינים שכולם בדרך לכנסייה אנחנו ממשיכים לכביש "הראשי" רק כדי לגלות שעובר שם רכב בערך פעם ב 10 דקות במקרה הטוב.
ובכל זאת, יש לנו מזל, ובסופו של דבר מגיע מיניבוס עמוס תיירות הודיות, נשים בנות 50 בערך מבנגלור, חברות ותיקות כולן. הן אוספות אותנו ואני פוצחת בשיחה ערה איתן על מה לא - על הגיל שלנו, על ילדים, על עבודה, על פוליטיקה, נהנית מכל רגע ומציינת לעצמי שכל זה לא היה קורה אם היינו עולים על המונית. כמו ברב המקרים - הכל לטובה.
אבל תלאותינו לאותו יום לא הסתיימו. המיניבוס משאיר אותנו מצפון לצ'ירפונג'י, בפנייה לכביש שעטבר בין חלק מהמפלים המפורסמים של האזור. עדיין יום ראשון ולכן עדיין אין תחבורה, מה גם שאנחנו מבינים שה"כביש" שנראה תמים למראה בגוגל מאפס הוא דרך עפר משובשת מאד.
עוברות אותנו לא מעט מכוניות אבל כולן מלאות עד אפס מקום ואנחנו מוצאים את עצמנו, שוב, צועדים כ 2 קילומטר עם המוצ'ילות עד ששני בחורים אוספים אותנו ומורידים אותנו בהום סטיי המיועד - Karmih Variety Spot. אנחנו מספיקים לרדת למפלים שנמצאים ב"חצר האחורית" שלו Cheerfully Falls יפהפיים, אבל כבר קצת קר להתרחץ.
מקום הלינה עצמו לא יותר מסביר, חדר פשוט ללא שרותים צמודים, 1000 רופי (מבקש 1500 last price ואז כמעט ביוזמתו מוריד את המחיר...) השרותים בחוץ - נקיים מאד, אבל רחוקים ו...נעולים, שזה די מעצבן כל פעם להתמודד עם המנעול. בקיצור, לא מקום שהיינו מתאמצים להגיע, אבל כיוון שנקלענו אליו - הוא בסדר.
אין אפילו רמז לרשת סלולרית (airtel) ובהיותנו הורים וגם עם הרבה "סידורים" זה היה קצת לא נוח, אבל בהליכה של פחות מ 10 דקות מצאנו נקודת קליטה.
21.11.2022 היום אנחנו מתכננים להגיע עד Shnonpdeng, מרחק של כ 4 שעות נסיעה שבאופן טבעי צריכה להיעשות בחלקים - להגיע לצ'ירפונג'י, משם לנסוע לכיוון שילונג אבל לרדת בפנייה ל Dawki, לנסוע ל Dawki ומשם ל Shnonpdeng.
אנחנו מחליטים לצאת לפני כן, ממש מוקדם, לבקר במפלי Wei sawdong (שאנחנו מכנים Why so long? גם כדי לזכור, וגם תכף תבינו למה). זה 4.5 קילומטר מאיפה שישנו ואנחנו יוצאים ברגל ומגיעים ברגל אחרי שאפילו רכב אחד לא עובר. המפלים יפהפיים אבל *הגענו מוקדם מדי אז השמש עוד לא מאירה עליהם ובטח הרבה יותר יפה סביב 10 וצפונה*.
בחזור אנחנו מצליחים למצוא טרמפ בערך מאמצע הדרך חזרה להום סטיי. נשארו לנו כ 3 קילומטר להגיע חזרה לכביש הראשי, הפעם עם המוצ'ילות. בעל הבית בטוח שמתישהו תעבור מונית ולכן אנחנו מחכים ליד ההום סטיי. אני מודיעה לקרלוס חגיגית שאין מצב שאני הולכת שוב עם המוצ'ילה היום.
אחרי כשעה ואפילו לא רכב אחד אנחנו מתחילים לשקול את הצעתו של אחד המקומיים לארגן לנו רכב פרטי עד Shnonpneng ב 5000 רופי (!). אבל הטעם הטוב של הטרמפ מאתמול עושה לנו חשק להרפתקאה ו... מוצ'ילות על הגב, אנחנו מתחילים לצעוד. הפעם אין טרמפ גם לא לחלק מהדרך ואנחנו מגיעים מותשים אך גאים בעצמנו עד הכביש הראשי.
הרכב הראשון - מונית ריקה בדרך לשילונג - עוצר לנו ולוקח אותנו במחיר של Shared Taxi עד לפניה Dawki. הוא חמוד ממש ועד שאנחנו מגיעים אנחנו כבר חברים והוא מוזמן אלינו בביקור החלומות העתידי שלו בישראל. הוא מסביר לנו אך אנחנו צריכים להמשיך - קודם למקום שנקרא Pynursla ורק משם ל Dawki.
גם בצומת הבא אנחנו מחכים רק כמה דקות לפני שעוצר לנו זוג מקומי שמציע לקחת אותנו לכפר הבא שם לדעתם יש לנו יותר סיכוי למצוא מונית משותפת. הם מדברים אנגלית טובה מהרגיל ועוד לפני שאנחנו מגיעים לאותו כפר הם כבר מודיעים לנו שיקחו אותנו עד Pynursla למרות שזה כבר ממש לא בדרך שלהם.
אנחנו מרוויחים עוד שני דברים מדהימים עוד יותר - המלצה על טרק קצר ושנראה יפהפה: Bamboo Trail במקום שנקרא Wahkhen, והזמנה לנסוע יחד ל Kongthong - כפר מבודד ששמנו עליו עין כבר בארץ אבל ויתרנו כי הבנו שיהיה מאד קשה להגיע. בקיצור - הבחירה בטרמפים/מוניות השתלמה בכל מובן.
טוב, כמעט - היו לפנינו עוד שני חלקים - להגיע ל Dawki ואז ל Shnonpneng. השעה היתה כבר אחרי 2, עוד שעתיים מחשיך והיה לנו חשוב להגיע באור ולכן החלטנו (אחרי שהתקשינו למצוא מונית משותפת) לקחת מונית פרטית. גם זה לא היה פשוט למצוא אבל החלק הכואב באמת היה שהנהג שמצאנו (1500) היה כנראה מתלמד ולקח לנו שעתיים וחצי.
כולם עקפו אותנו, כולל משאיות, הגענו עייפים ועצבניים בחושך מוחלט, והאמת שהיינו צריכים הרבה עבודה מנטלית כדי לנצור את החלקים היותר מוצלחים של היום...
כיוון שכבר לא היה לאן למהר ישבנו לאכול ורק אז קרלוס יצא לחפש מקום לישון. מדובר בכפר דייגים שהפך תיירותי בעיקר בגלל נהר של מיים צלולים בצורה בלתי רגילה. על שתי גדות הנהר ישנם אתרי קמפינה נחמדים אבל היינו פחות בעניין של אוהלים. הכפר היה די עמוס אבל בסופו של דבר מצא לנו בית קטנטן
וחמוד שהיה פנוי רק ללילה אחד (1400) - וטוב שכך כי הוא לא היה הצלחה גדולה - המיטה היתה קשה בצורה קיצונית, היה רוח חזקה כל הלילה ועל הגג נפלו Bettelnut והעירו אותנו... בכל זאת הנה המסר של הבעילם - הוא יכול לסדר עוד הרבה בתים בכפר - Andi +917630021830
22.11.2022 בשנונפדנג, בניגוד לנונגריאת, לקח לנו טיפה זמן להתאהב, אבל בסוף זה קרה. מצאנו בית באמת מקסים, עם מרפסת ענקית שפונה לנהר, שכרנו סירה וטיילנו לאורך הנהר - כולל רחצה במיים הצלולים המדהימים האלה, צילמתי עד שיצא עשן מהמצלמה...
גם כאן, כמו בכל מגהליה, האנשים הם גולת הכותרת. כמה צניעות, וחן, וכנות, ותמימות ויופי.... פשוט מקסימים.
אחר הצהריים קיבלנו הודעה שהרשת הסלולארית בכל מגהליה נחסמה עקב מהומות על הגבול בין מגהליה לאסם. לא היה ברור בסיוק מה הסיפור, או מתי תחזור הרשת, אבל הבנו שיש לנו בעיה...
היינו צריכים להזמין כרטיסי טיסה, להזמין ולבטל הזמנות למיניהן, לעדכן את הילדים שאנחנו לא זמינים - בסים שקנינו לא היתה חבילה של שילות לחו"ל - בקיצור, הבנו עד כמה אנחנו תלויים באינטרנט ועד כמה אנחנו חסרי אונים בלעדיה.


24.11.2022 אחרי התלבטות מסויימת החלטנו לעזוב את שנונפדנג ולנסוע לעשות טיול ב Bamboo trail ב Wahkhen. על הבוקר לקחנו את הסומו שיוצא לשילונג. זאת הפעם הראשנה ש"הצלחנו" לעלות על תחבורה משותפת והיינו קודם כל מרוצים שהצלחנו, ואז גם מהנסיעה. ממש סבבה.
ירדנו קצת אחרי Pynursla במקום בו רואים את השלט של הכפר ושל הטרק. משם ידענו שיש 15 קילומטר עד לכפר, אבל ידידינו המקומיים דייויד ודרומה אמרו שאין בעיה לתפוס שם רכב. הם טעו. אף רכב אחד לא נכנס לכביש הזה מהרגע שהגענו, ואף אחד לא דיבר אנגלית כך שלא היה לנו מושג מה עושים עכשיו.
בסופו של דבר הגיע איזה בחור צעיר דובר אנגלית, נוצרי ומתלהב שממש רצה לעזור לנו - וגם הצליח. הוא הסביר שהמקומיים יחזרו הביתה רק בערב ושאנחנו יכולים להגיע רק במונית פרטית, אלא שלא ברור מאיפה אפשר להגריל דבר כזה.
האופציה היחידה היתה לעצור רכבים על הכביש ולבקש... אחרי זמן לא רב נמצא הנהג שהסכים לעשות את הנסיעה עבור 500 רופי. אלא שכמה דקות מתחלת הנסיעה הוא קיבל שיחה מחבר שגרם לו להרגיש פריאר ומאותו רגע הוא לא הפסיק להתבכיין שהיה צריך לבקש 1000.
העניין הוא שנסענו באזור נסיעות באורך כזה וידענו שזה מחיר סביר לגמרי ולכן לא נכמרנו. כמעט. בסוף הוספנו לו 200 רופי והוא היה מאושר...
איך שהגענו לכפר התאהבתי. כפר קטן, יפה, אותנטי, וצריף מהמם כהומסטיי. אמנם יקר - 2000 רופי, אבל כולל ארוחות, וחוץ מזה באמת התאהבתי אז זה כבר לא שינה... אנחנו מתוודעים ל "manager" , Shutit 919366517375, נער צעיר ואופנתי בן 19 שהוא כנראה דובר האנגלית היחיד בכפר. מאותו רגע הוא די צמוד אלינו.
עשינו את המסלול שהיה הרבה יותר קשה ממה שחשבנו - 3 שעות של עליות וירידות שחלקן על גשרי במבוק ש...איך לומר...הצדיקו את השם של הטרק "הכי מסוכן בהודו".
גם למי שבאופן טבעי לא מפחד מגובה, היו לנו רגעים של חוסר ביטחון באיכות הקשירה של גשרוני הבמבוק בין שמיים לארץ (ממש), במיוחד אחרי שבאיזשהו שלב מעקה שניסיתי להאחז בו כדי להתרומם - נשאר לי ביד...
כשחזרנו תפסנו שיחה עם הנער החמוד שמטפל בהומסטיי, הוא הסביר לנו כמה דברים מעניינים - שבני המקום לא קיבלו עליהם את הנצרות והדת שלהם היא דת הקאסי המקורית - אם הבנתי נכון.
שהשפה שלהם ייחודית לכפר. והכי מגניב - שגם הם, כמו בכפר Knongthong שתכננו לבקר מחר - קוראים זה לזה על ידי שריקות ושירים - במקום שמות! אנחנו שואלים אותו על זה אחרי שבטרק שמענו את הקריאות הייחודיות האלה וגם מבחינה פיזית אנחנו לא מאד רחוקים (אווירית לפחות) מ Kongthong.
האינטרנט עדיין לא חזר ואנחנו נעזרים בדייויד משילונג להעביר הודעות... התכנית היתה לנסוע איתם לשם, אבל השילוב של הכפר המוצלח מהיום, העובדה שגילינו שהביקור בכפר דורש הליכה, ובנוסף המצב המתוח בשילונג - החלטנו לוותר ודיוויד הגיב בהקלה ואפילו אמר שכדאי לנו לחכות בכפר כמה ימים - מה שלא יקרה כי יש לנו טיסה עוד יומיים מגוואטי.


25.11.2022 בבוקר, אנחנו מסתובבים עוד קצת בכפר, משכנעים את
שוטיט שיעשה לנו הדגמה של שירת ושריקת שמות יחד עם המשפחה שלו. אח שלו לוקח אותנו
לכפר הקרוב Lāitlyngkot (600 רופי) ממנו אנחנו תופסים מונית משותפת לשילונג (300 רופי לשנינו).
בשילונג
אנחנו מגיעים ל civil hispital שם אנחנו פוגשים את דייויד ודרומה שכבר שמרו לנו מקום בסומו לג'ורבט
(400 רופי לאחד) הגבול בין מגהליה לאסאם. בכל זמן אחר הסומו מגיע עד גוהאטי,
אבל
בגלל המתיחות אנחנו חוצים את ה"גבול" (את הכביש) ומשם לוקחים מונית לעיר
(500 רופי) - נסיעה סיוטית בפקקים של העיר עד הומסטיי שלצערי אני לא ממליצה (1089
רופי שירותים משותפים)
26.11.2022 אנחנו
מבלים בגוהאטי יום שלם ודי מבאס. בבוקר מוקדם הולכים למקדש kamakhya ונהנים יותר מהצפוי. הוא די רחוק אבל אנחנו יוצאים מספיק מוקדם כך
שאין תנועה. משלמים פחות מ 200 רופי לאובר. בכניסה למקדש עשרות דוכנים של פרחים,
קישוטים ושאר מנחות והכל צבעוני בטירוף. המאמינים מגיעים גם הם לבושים בבגדים
חגיגיים וסופר צבעוניים. יש תור של 8 (!) שעות להיכנס לחלק המרכזי של המקדש.
אחרי
סיבוב קצר אנחנו לוקחים טוקטוק ל Fancy Bazar אבל לא מתרשמים
במיוחד. השעה 12 ואנחנו גם מותשים וגם לא ממש מתעניינים - רצינו ללכת לעוד מקדש
אבל פתאום מרגישים שבעים... מצד שני ללכת לישון בחדר הלא-כל-כך-נקי-או-נעים שלנו
גם לא ממש אטרקטיבי, אבל זה מה שאנחנו בוחרים לעשות.
בערב
בא לנו לאכול טוב. ממש טוב. רצוי לא טאלי. במרכז העיר אנחנו יודעים שיש הכל, מערבי
לגמרי, אבל אחרי הפקקים של הערב הקודם זה ממש לא עושה חשק. אנחנו מחפשים בגוגל
ומוצאים המבורגרים מומלצים וזולים ומסעדה אסיאתית יוקרתית ויקרה (Changmai). היוקרתית מנצחת,
לא אחרי התלבטות קצרה - האם להוציא 1000 רופי על ארוחה? כן! אנחנו לא מתחרטים.
האוכל לא מבייש מסעדת גורמה בארץ.
בערב
אנחנו מגלים שבעל ההומסטיי שהבטיח לנו שידאג למונית ב 5 בבוקר שכח מזה וטוען
שעכשיו מאוחר להזמין, אבל בגלל שאנחנו כמו משפחה הוא ייקח אותנו. ב 2000 רופי - פי
3 מאובר. אנחנו מתקשרים לכמה תחנות מוניות ומקבלים מחיר לא משפחתי של 1200 רופי.
כיוון שמדובר ב 5 בבוקר או שמפסידים טיסה, אנחנו מתבייתים על הנהג עם הקול הכי
אמין...
27.11.2022 הנהג לא
מאכזב ואנחנו מגיעים לשדה התעופה הרבה לפני הזמן רק כדי לגלות שהטיסה נדחתה ביותר
משעה... בכל זאת בסוף אנחנו מגיעים לאימפאל, מניפור.
מהנקודה
הזו אנחנו בידיים של אשוק (918014921286). אנחנו מכוונים ל Aquamarine באגם לוקטאק
בעקבות המלצה חמה שקיבלנו על המקום ונעזרים באשוק להזמנת המקום, נהג (1700 רופי עד
הנקודה ממנה לוקחת אותנו הסירה), וכל תקשורת עם האנשים במקום שלא מדברים מילה
אנגלית. הכל עובר כמעט חלק ובצהריים אנחנו כבר יושבים בחושה שלנו צפה על האגם,
מנותקים לחלוטין מהעולם לאחר שייט קצרצר בסירה בין שושנות מים סגולות מהממות.
התכנית
היא להעביר שני לילות במקום המיוחד הזה (1200 לאדם כולל ארוחות ערב ובוקר והקפצות
בסירה). מעבר לזה שמדובר בחושה פשוטה ביותר עם שירותים בחוץ, אנחנו מרגישים מאד
מפונקים. אנחנו מקבלים תה צמחים עם ההגעה (ומדי פעם אחר כך), ארוחות מעולות העזנו
לאכול דגים - גם מטוגנים וגם בתבשיל - ולא הצטערנו.
אנחנו
מתוודעים לתיבול המניפורי המאד מיוחד ומאד מאד טעים, ושמחים לגלות שלמרות שאנחנו
חולקים את המתחם עם תיירים נוספים שמגיעים בערב - הודים כמובן - הם מאד חביבים ושקטים.
אנחנו לומדים שאשוק הוא מלך הכפר והכל מתבצע בסמכותו או דרכו בלבד. אנחנו לא
משלמים ישירות לנהג, אנחנו לא יכולים לתקשר עם המשפחה שמחזיקה את המקום, כל שאלת
"כמה עולה" נענית ב - דברו עם אשוק. מצד שני, השוואת המחירים שעשינו
לגבי המונית מעלה שהוא מאד מאד הוגן.
28.11.2022 למרות שתכננו רק לרבוץ, ובין השאר
בגלל שהמקום אמנם מזמין רביצה אבל לא מספק את התנאים (נניח ערסל, מזרון, כסאות
נוחים או לפחות צל) - אנחנו מחליטים לצאת לטיול יום - אשוק מזמין לנו נהג טוקטוק
ואנחנו נשלחים אליו בסירה. תחנה ראשונה - הפארק הלאומי Keibo Lamjao שהוא הפארק
היחיד בעולם שכולו צף על האגם. הוא גם הבית של סוג מסויים של צבי שנקרא בשפתם Sangai ומסתבר שבאותו
זמן מתקיים פסטיבל הסנגאי!
בכניסה
לפארק אנחנו נפרדים מ 200 רופי לאדם, 250 למצלמה, 50 לכניסה עם רכב. אנחנו נוסעים
לנקודת תצפית שממנה רואים...כלום. תוך שתי דקות מגיע מדריך נמרץ, מצביע על כתם כהה
ומרוחק ואומר שמדובר בצבי. אוקיי. אחר כך הוא יורה נתונים על הצבי ועל האגם ולא
שוכח לציין שהוא ישמח לקבל טיפ כי זוהי משכורתו. מבחינתנו זה היה בזבוז כסף וזמן,
אבל הי, זה רק אנחנו.
משם
אנחנו נוסעים למתחם הפסטיבל שמתגלה כאוסף של צריפים מתוכם רק שניים מאויישים.
הפסטיבל קורה, מסתבר רק אחה"צ. השעה 11 וחצי. מבקשים מהנהג לעצור לנו
לצהריים. הוא עוצר במסעדה בייתית וטעימה שלא היינו מגיעים אליה בחיים. פיצוי קטן
על היום העקום הזה. בנקודה הזו מצטרף אלינו אחיו ליעד האחרון - נקודת תצפית על
האגם. גם שם אנחנו צריכים לשלם מזהו, אבל האמת - תצפית יפהפיה, היה שווה לצאת.
החברה
לעומת זאת הופכת לבעייתית. האח שיכור ואוכל את הראש בשברי אנגלית (לא מן הנמנע שגם
הנהג שלנו). אנחנו חוזרים לכיוון ה"בית" וכשנפרדים מהנהג אנחנו מבינים
שדווקא הפעם התמחור לא דרך אשוק ובעצם נקלענו לטעות של מתחילים - לא סיכמנו מחיר.
הוא מבקש 1500 רופי ואנחנו משלמים, לא בלי להתלונן...
29.11.2022 אחרי התלבטות ארוכה אנחנו מחליטים לעשות ביות הזה
את כל הדרך לנגהלנד, ולעשות את רובה בתחבורה ציבורית. לוקחים את המונית הפרטית של
אשוק עד אימפאל, הנהג החמוד, בהוראת אשוק בוודאי - לוקח אותנו עד התחבורה השיתופית (רכב עם 13
מקומות שנקרא winger) לנגהלנד, מחבר אותנו לחברת ההסעות,
עוזר
בתקשורת, ואנחנו מסתדרים לקראת נסיעה של 3-8 שעות (טווח ההערכות שקיבלנו) של נסיעה
ל Zakhama כפר קרוב לגבול עם מניפור, לעמק
דזוקו ולפסטיבל Hornbill שיתחיל עוד יומיים והוא מה שמביא אותנו לנגלנד.
הנסיעה
עוברת ממש בסדר למרות החששות ואורכת קצת פחות מ 4 שעות. איך שאנחנו יורדים מהרכב
ונכנסים לכפר אנחנו יודעים שעשינו טוב. כל מי שאנחנו רואים בדרך מחייך אלינו ומברך
לשלום.
הזמנו
מקום, שוב על פי המלצה, אצל Aye +918257031781 במקום שנקרא Hillfoot Camp, חדר עם שרותים
צמודים ליומיים (800 רופי לאדם ללילה כולל ארוחת ערב ובוקר) אבל כשאנחנו מגיעים רק
אחותו שם ואומרת לנו (באנגלית מושלמת) שאין חדר עם שרותים. אנחנו יותר ממאוכזבים
כי אחרי יומים בתנאי חושות אנחנו משתוקקים לקצת תנאים. וכך יוצא שלמרות שהנערה
שמקבלת אותנו מתוקה להפליא, אנחנו קצת מגעילים... לוקח 5 דקות עד שכל המשפחה
מתגייסת לפתור את הבעיה ומפנה לנו חדר ענק, נעים ונקי להפליא עם שרותים צמודים
(הודיים אבל זו לא בעיה מבחינתנו) ומיים זורמים.
אנחנו
מרגישים ממש רע על הפינוק שלנו וכולם מתחילים בהתנצלות הדדית... זה נגמר בהתאהבות
הדדית. למרות שזה היה אמור להיות פתרון זמני, האמא אומרת לנו שלא נעיז לעבור משם,
שנישאר כמה שיותר, הילדים (שגם מדברים אנגלית מושלמת) נהיים חברים שלנו ומבקשים
שנלך איתם למחרת לבית ספר. אנחנו אוכלים ארוחת ערב במטבח של המשפחה (במקום באזור
של האורחים) וזוכים ליחס מדהים. הם משכנים אותנו בחדר של הבנות, מארגנים לנו שם מיטה זוגית (בלי
מזרון, הרבה שמיכות במקום), שירותים הודיים צמודים, ומביאים לנו hot bucket רותח.
המקום
משמש כבסיס ליציאה לטרק לעמק דזוקו המפורסם, ולמרות שלא היו לנו שום תכניות לעשות
אותו, פתאום בא לנו... בכל זאת, בגלל המצב הקשה של הברכיים והגב שלנו בשילוב עם
הרצון לחוות את הכפר מחר, אנחנו מחליטים לוותר.
30.11.2022 כמובטח
אנחנו מתחילים את הבוקר בבית הספר, בית ספר גדול ומטופח בו מכירים לנו את Father Joe הכומר הראשי. מסתבר שכיוון שאין
בנגלנד שפה משותפת לכל השבטים - הם משקיעים בלימודי אנגלית. זה כנראה חדש כי
המבוגרים יותר לא ממש מדברים אנגלית.
אחר
כך אנחנו מטיילים קצת בכפר, וכשאנחנו חוזרים לבית הם משכנעים אותנו לנסוע לכפר בשם Khonoma - מרחק של
כשעה וחצי נסיעה. למרות הרצון להיות עוד בכפר וכיוון שאנחנו מבינים שמה שנעשה היום
זה כל מה שנעשה בנגלנד, אנחנו מחליטים ללכת על זה. אב המשפחה הוא נהג אז כמובן
שאנחנו מבקשים ממנו לקחת אותנו. זה כנראה לא משהו שהוא עושה בדרך כלל אז הוא הולך
לברר את המחיר. 3500 רופי. לא מעט, אבל אם יש מישהו שאנחנו רוצים לפרנס אז זה הם
כמובן.
הנסיעה
מתארכת יותר מהצפוי, אבל הכפר באמת מקסים ומעניין, אלא שאחרי ב 20 דקות בכפר,
כשאנחנו רוצים לעלות לאיזה תצפית, אנחנו מובלים למשרד כדי לשלם דמי כניסה... 500
רופי למדריך ועוד 200 לכניסה לאנשהו, אולי מן מוזאון, אבל אחרי החוויה במניפור
אנחנו מוותרים.
1.12.2022 יום הפסטיבל
מגיע. אנחנו עושים טיול בוקר ב Zakhama ואז נפרדים פרידה מרגשת מ Adu, בעלה והילדים. היא אומרת לי
(דרך Abi הבת) שהיא
ממש היתה רוצה לדבר איתי ישירות, ואני ממש מתרגשת ומצטערת שזה לא מתאפשר... Kahosal מקפיץ אותנו לכפר הסמוך Kigwema (שוב במחיר מופקע, 500 רופי ל 10 דקות נסיעה, אבל שוב אנחנו זורמים) למקום
שהזמנו לפני שבועייםTipfü Retreat & FoodPrints café
+918258902477 דרך Airbnb, במחיר של Airbnb (3000 ללילה בתקופת הפסטיבל),
פשוט כי חששנו שלא יהיו מקומות סבירים ושאינם קמפינג. המקום נמצא במרחק הליכה של
20 דקות מאתר הפסטיבל (מה שלא ידענו זה שזה 20 דקות עליה), ואנחנו מתמקמים (חדר
סבבה, נקי, תנור חשמלי, מים חמים, מסעדה חמודה) ויוצאים לכיוון הפסטיבל. השעה 11
וחצי בבוקר וידוע לנו שארוע הפתיחה ב 4, אבל אנחנו מנסים. מרחוק המקום נראה ריק
ואנחנו שוקלים אם להמשיך, אבל כשאנחנו מגיעים אנחנו מבינים שעשינו ממש ממש טוב.
השבטים בדיוק מגיעים להתמקם בבקתות המסורתיות, שרים רוקדים ומתרגשים ואנחנו ממש בהתרגשות
על – החוויה עולה על כל הציפיות שלנו. אנחנו עוברים משבט לשבט, כל אחד מציג
תלבושות מרהיבות, שירה ייחודית, ממש חזק. אנחנו מצלמים (ומצטלמים, גם אנחנו
אטרקציה) ואין לנו שום קושי להעביר את הזמן עד ארוע הפתיחה. הארוע עצמו פחות מעניין,
מאד show”"
ואנחנו פוגשים בו אנשים שפגשנו לאורך 3 השבועות הקודמים – ישראלים והודים.
כשאנחנו חוזרים למקום הארוח אנחנו פוגשים 3 פנסיונרים,
אחד מקומי והשניים הודים שלמדו איתו באוניברסיטה ובאו לבקר ולראות את הפסטיבל
ונקלעים לשיחה מרתקת ורוויות ויסקי...
2.12.2022 אנחנו פותחים את הבוקר עם ידידינו החדשים ואחר
כך צועדים שוב לאתר הפסטיבל. כל היום יש הופעות, מרשים, אבל פחות חזק מהיום הראשון.
עושים קצת קניות, מעבירים שם את היום.
3.12.2022 נסיעה לדלהי. צריכים להגיע לשדה התעופה ב Dimapur. מוניות פרטיות מבקשות הון
(6000 רופי) ואנחנו יוצאים לדרך המורכבת במונית משותפת ל Kohima (70 לאדם), מונית פרטית ל ISBT שם יש מוניות משותפות ל Dimapur
(330 לאדם) ורק אז נופל לנו האסימון איך אפשר לנסוע נסיעה פרטית במחיר סביר – לשלם
על כל המקומות ברכב קטן - שילמנו 1500 רופי למוניתשלקחה אותנו עד שדה התעופה, בלי לחכות שתתמלא. משם
טסנו לדלהי, הישר למיין בזאר.
4.12.2022 יום הקניות המתוכנן משתבש. מסתבר שיש בחירות והחנויות סגורות ברובן.
אנחנו הולכים לקראת הערב ל Akshardham מתוך רצון שלי לשחזר חוויה שכבר עברתי ולחלוק אותה עם קרלוס, אבל השילוב של
יום ראשון עם יום בחירות (ואולי גם השנים שעברו) יוצר עומס מטורף של אנשים במקדש.
אנחנו עומדים בתורים שונים יותר משעה (הפקדת חפצים, ביטחון, וכו') ומבינים שמופע
המים יחל רק עוד שעה וחצי. אנחנו רואים תור פביכי של אנשים שנכנסים למופע הנוכחי
(מסתבר שיש יותר מאחד) וממש מזדעזעים. מוכרים את הכרטיסים שלנו ובורחים... ערב
מבאס.
5.12.2022 פותחים את הבוקר בביקור במקדש סיקי gurudwara bangla sahib , חוויה
מעניינת ממש, כולל הארוחה המשותפת לבאי המקדש. מתכננים לבקר בעוד מקדש בערב, אבל ארוע
הקניות משתלט עלינו ובין ה Chandni Chowk
, Janpath וה Main Bazar הביקור במקדש מתבטל...
6.12.2020 בוקר הקטי של קניות, תשלומים וסידורים
אחרונים, טסים הביתה! ללא ספק הטיול הכי מתיש שלנו בהודו...