שלום למי שפתאום הגיע לבלוג שלנו....

התחלתי לכתוב את הבלוג הזה לפני כמה שנים (2012) כשיצאנו לטיול הגדול שלנו - חצי שנה בהודו, וחצי שנה בלאוס, קמבודיה, סרי לנקה וברזיל. יומן מסע של משפחה מטיילת. שנה בלי בית ספר. עברה שנה מאז שחזרנו והגעגועים לשקט, לשלווה, לאינטימיות המשפחתית הכריעו אותנו. עם החוויה הטוטאלית של נדודים/טיול ארוך נצטרך כנראה לחכות לפנסיה, אבל בינתיים (2014) יצאנו לנו ל 4 שבועות להודו כשהתחושה המרכזית היתה שאנחנו מבקרים לא את הודו, אלא את הטיול הארוך שלנו... היה נפלא ואיחלנו לעצמנו עוד הרבה כאלה.
ב 2015, יצאנו שוב לחודש והחוויה היתה אחרת. בן ומאיה קצת גדולים מדי להעביר חודש עם המשפחה, יערה בגיל (ובאופי) האידיאלי לטיול.
ב 2016 יצאנו קרלוס ואני לבד, בפעם הראשונה, לחגוג 20 שנות נישואים, יומולדת 50 שלי, ו...את ההזדמנות לטייל לבד. הפעם לפיליפינים. התלבטנו אם אנחנו לא קצת חוטאים לבלוג המשפחתי, אבל בכל זאת כתבתי...
ב 2017 נסענו לברזיל, קצר, משפחתי בעיקר, אבל טיול.

אחר כך הדף הזה הוזנח לכמה שנים (למרות שלא הטיולים), ואז הגיעה 2020 ואיתה Covid וביטל לנו 3 טיולים שתוכננו לאותה שנה (כולל כרטיסים!!!), האחרון היה אמור להיות טיול שחרור לבן, נסיעה משפחתית למרוקו.

במקום זה, יצאנו קרלוס ואני ב 2021 לבערך אותו טיול. הפוסט האחרון בינתיים הוא שוב נסיעה זוגית לצפון מזרח הודו, האזור המכונה 7 האחיות.

אם בא לכם לקרוא על החוויות שלנו, לראות תמונות או סרטים, אתם במקום הנכון.

לצערי, עם הזמן, הפלטפורמה לא רק שלא השתפרה, אלא התשתנתה כך שהרבה תמונות נעלמו, קישורים השתנו, דברים זזו... עד שיהיה לי זמן לטפל בזה (פנסיה?) זה מה שיש, וזה לא מעט - זו המזכרת שלנו מחוויות מופלאות.

מצד ימין, תחת "מה היה לנו..." אתם יכולים למצוא את כל מה שכתבנו (טוב, בואו לא נתחבא תחת הקולקטיב הזה, מה שכתבתי) לאורך כל המסע הנפלא שלנו.

המלצה שלי - תתחילו מהתחלה, יענו - כרונולוגית.
אבל האמת, אתם יכולים גם מהסוף להתחלה, מלמטה למעלה או מבפנים החוצה, איך שבא לכם.
לנוחותכם - אפשר גם לחפש לפי מילים.

הבלוג הזה אינו יומן מסע במשמעות האינפורמטיבית שלו. לא תקראו בו יותר מדי על אתרים מומלצים או על שעות פתיחה.

מטייל אחד שאל אותי פעם על הבלוג -

Do you write about what you do or about how you feel?

הבלוג הזה הוא קודם כל about how I feel. ואחר כך גם על מה שעשינו, כדי להרגיש שאני מצדיקה את המאמץ של החברים שלי להכנס ולקרוא. הבלוג הזה היה, בעצמו, בשבילי לפחות, חלק מהמסע.

המקום הכמעט פרטי שלי להתבטא.
המכתב הארוך שכתבתי לחברה הכי טובה על מה שעובר עלי ועלינו.

ואני אשאיר כאן רק תובנה אחת שהושגה לקראת סוף הטיול הגדול שלנו (אחרי שפוצצתי אתכם בהגיגים שלי במשך שנה) -

כשטיילתי בגיל 20 התבוננתי בעולם. הוא ריתק אותי.
כשאנחנו מטיילים עכשיו זה שונה לגמרי. אני מתבוננת פנימה.
על עצמי ועל המשפחה שלי.
זה מרתק לא פחות, ומבחינתי, זה היה המסע האמיתי.

ולסיום סיומת -

לכל מי שהגיע לכאן כי הוא חושב על טיול כזה ומתלבט - תפסיקו להתלבט ותתחילו לארוז. 

לא תתחרטו לעולם.
אתם מוזמנים גם להרים טלפון, נשכנע אתכם...