מרוקו

אז הנסיעה למרוקו 2020 עם הילדים בוטלה ומצאנו את עצמנו נוסעים בזוגיות. קצת בודד, אבל יש לזה יתרונות. ככל שהם גדלים והרצונות שלהם מתחזקים, הנסיעות הופכות לנסיון חסר סיכוי לרצות את כולם, תוך שהרצונות שלנו נדחקים הצידה...

נחתנו קצת אחרי 6 בערב במרקש, המעבר בשדה התעופה היה סביר בהחלט וביציאה פגשנו ללא קושי את הנהג מהריאד שהזמנו (15 אירו, החלטנו שהנוחות שווה, בכל זאת לילה ראשון. המחיר ה"אמיתי", אם יש דבר כזה – 40-60 דירהם). הוא היה בעצם המרוקאי הראשון שפגשנו, ראשון בשורה בלתי נגמרת של נותני שירות אדיבים, תקשורתיים ונחמדים בצורה בלתי רגילה.

הריאד (Riad Le Petit Joyau, 25 יורו לינה וארוחת בוקר) ממוקם טיפה מחוץ למדינה, באזור הקסבה, צמוד לארמון אל באדי, ממש לא משקף את מה שיש למרקש להציע (=מלונות וריאדים יפהפיים ויוקרתיים) מקום פשוט, חדש, זול, מעוצב יפהפה ממש, נקי וגולת הכותרת – בעלי המקום, חאמד וראמזה – מקסימים, עוזרים בכל דבר. ללילה האחרון במרקש הזמנו מקום יותר יוקרתי – ממש לא בטוח שלא נבטל ונחזור אליהם (עריכה – אכן ביטלנו וחזרנו אליהם, הפעם היתה בעיה עם מים חמים וביוב, לא יודעת אם זה נקודתי).

יצאנו לכיוון Jamma el Fna, הכיכר המרכזית. בלי מפה או סים מקומי הדרך היתה מאתגרת, אני באופן אישי הוכרעתי על ידי העייפות וחשבתי לוותר ולחזור אבל למזלי, כרגיל, קרלוס היה שם כדי להרגיע ומצאנו את הכיכר, את השוק שכבר הבנו שיהיה האטרקציה המרכזית של היום למחרת, ואפילו מקום לאכול (אם כי לא המסעדה שהמליצו לנו עליה).

למחרת היה יום מרקש שלנו. אנחנו לא אנשי מונומנטים והחלטנו להסתפק בארמון אל באדי, ארמון הבהאיה, גני מז'ורל ו"הגנים הסודיים" לפני שנלך לשוק לבלות את שאר היום. דקה אחרי היציאה מהריאד, נפלנו, למודי נסיון שכמונו, לתרגיל הכי עתיק בספר (האמת שאולי הוא סתם היה נחמד), הובלנו לחנות תבלינים, צמחי מרפא וקוסמטיקה טבעית שמשום מה יצרה אצלנו את הרושם שהיא בית מרקחת ייחודי, מקצועי והיחיד מסוגו במרוקו שלא לדבר על מרקש. השארנו אצלו יותר כסף ממה שאנחנו מוכנים להודות, בלי להתמקח אפילו על דירהם (כי מי מתמקח במעבדת מומחים שכזו?)  ויצאנו להמשך דרכנו שהתגלתה כרחובות על רחובות של מעבדות מומחים... החלטנו לא להביט לאחור ובוודאי שלא להשוות מחירים.

קנינו סים מקומי (80 MAD ל 5G ושעה שיחות מקומיות שרק אחר כך הסתבר שהחלק של השיחות זה רק ל 3 ימים. ב 10 דירהם ניתן לטעון מחדש ל 3 ימים ) מה ששידרג את יכולת ההתמצאות וההתניידות שלנו, ויצאנו לדרך.

ארמון אל באדי (70 MAD) היה לא רע, אבל הזכיר לנו למה אנחנו לא אנשי מונומנטים. ויתרנו על ארמון אל באהיה, עשינו סיבוב קצר במלאח – האזור היהודי, חלפנו על פני  בית הכנסת, ותפסנו מונית (לא לפני שעשינו סקר שוק קצר, הבנו כמה זה צריך לעלות ולקחנו את הנהג שנתן לנו את המחיר הזה בלי ויכוח – זה השתלם לו למוניר, הוא יהפוך להיות הנהג שלנו במרקש) לגני מז'ורל. הגנים (150 MAD לכרטיס משולב עם המוזיאון לאומנות ברברית) יפים מאד, תיירותיים מאד, אבל, בסוף... גן קקטוסי ענק מעוצב למופת, אבל לא הרבה מעבר. המוזיאון לעומת זאת, בעיני לפחות, שווה ממש. קטן מאד,  ממש חדר וחצי, אבל מכיל תכשיטים ובגדים עוצרי נשימה. משם מונית לגנים הסודיים, אבל כשהגענו, החלטנו שאנחנו יותר רעבים מסקרנים ויצאנו לחפש (הפעם עם google map) את המסעדה של אתמול L’mida Marrakesh. הדרך עברה בסמטאות השוק ולי כבר התחיל לדגדג בידיים. אל דאגה, נעשה את הקטע הזה עוד 3, 4 פעמים באותו אחה"צ. בסופו של דבר המסעדה נמצאה. מקום יפה, וייב צעיר, אפילו תל אביבי, אוכל נחמד, נגיעות גורמה, מנות קטנות – כמו בכל מקום שאכלנו במרקש, מחירים סבירים (80-150 MAD לעיקרית). חזרה דרך השוק הגענו לגנים הסודיים (80MAD) גן תבלינים מרושת בתעלות מים, מקום נעים להעביר את הזמן אם יש לכם, אבל אם כמונו יש לכם רק יום במרקש, בהחלט אפשר לוותר.

משם חזרנו לשוק. ללא ספק האטרקציה המרכזית של מרקש. הדבר הכי בולט בעיני במרוקו זה החוש האסתטי. הכל יפה. העיצוב של כל פריט החל מכוס תה ועד המקלחת במלון – מושלם. אמנם איבדו אותי בבגדים (מזל, יש לי רק מזוודה אחת), אבל כלי החימר הצבעוניים, כוסות הזכוכית, גופי התאורה (אוי, גופי התאורה...), מוצרי הקש, התכשיטים (האותנטיים, הרבה זבל בשוק) – העין לא יודעת שובע. קנינו מה שקנינו, התמקחנו כמקובל, בעיקר כדי לפצות על כבודנו האבוד מהבוקר, והקפדנו להסיט את המבט ליד כל חנות תבלינים וקוסמטיקה... בסופו של דבר נשארנו עם דילמה אחת שעדיין לא קיבלה מענה – גוף תאורה, לקנות או לא לקנות...?

לקראת ערב חזרנו לכיכר, קיבלנו המלצה ממקומי על מסעדה עם נוף מעל הכיכר הגדולה (argana), מיקום מנצח, אוכל בסדר – עד כה עוד לא התעלפנו מהאוכל בשום מקום.

יום 2. הזריחה ב 7:50 והיום מתקדם בהתאם. אכלנו את ארוחת הבוקר על הגג, משקיפים על החסידות שמעטרות את הצריחים של ארמון אל באדי. הזמנו את מוניר להסיע אותנו (כולל עצירות להשלמת ציוד – מטען לרכב, מתאם לחשמל) לחברת השכרת הרכב (הזמנו באינטרנט דרך EconomyRentalCars, הסוכנות עובדת עם חברות שונות, שלנו הוזמן מ Thrifty, אבל השלט של Hertz, הזמנו פיז'ו 301 קיבלנו פיאט טיפו סדאן – קצת התאכזבנו אבל ברגע שכל המזוודות נכנסו לתא המטען השלמנו עם זה. שילמנו כ 300$ ל 12 יום, כולל אפשרות ביטול ושירותי דרך, והוספנו בביטוח הנסיעות שלנו ביטול השתתפות עצמית) הכל עבר חלק, הסוכן היה אדיב, הסביר הכל, השאיר מספרי חרום ולא חרום, לא ניסה לדחוף שום מוצר או ביטוח.

יצאנו לכיוון רכס הרי האטלס הגבוהים, מרחק קצר ממרקש. עצרנו בדרך במלון פאר – Kasbah Tamadot   - עשינו סיור קטן, מרשים, אבל ממש לא לטעמנו.

לא הכנו שטר כסף בדרכון כפי שממליצים לעשות למקרה שיעצור אותנו שוטר, ואכן עצר אותנו שוטר ממש לקראת ההגעה. הוא רמז, אנחנו חייכנו ואחרי כמה דקות שוחררנו לדרכנו. לא יודעת בינתיים אם להמליץ על הגישה. משהו בתרבות שלנו מקשה עלינו להתגמש בפינה הזאת, נראה איך זה יעבוד לנו בהמשך... (עריכה: המון משטרה בדרך, עצרו אותנו רק פעמיים, בשתיהן חייכנו ושוחררנו לדרכנו)

הגענו לאימליל – מקבץ של כפרים ברכס הרי האטלס הגבוהים. הגסטהאוס שלנו דרש  חצייה רגלית של ערוץ נחל והליכה של כ 10 דקות. מייד החזיר אותנו לטוקטוק, כולל תעלות המים. במקום עצי משמש – אגוזי מלך. בלי סוף. גם המקום היה סוג של Homestay פשוט וחמוד (Jnane karma כ 25 יורו לינה + 150 דירהם אוכל לשנינו) - המארח של היה מתוק וביישן, הציע לנו מדריך לטיול בסביבה, אבל גם הסביר לנו את הדרך אם נרצה לטייל לבד. הלכנו לאכול במרכז הכפר, הדרך היתה נהדרת, לאוכל חיכינו כל כך הרבה זמן שלא נשאר לנו ממש זמן לטייל... החלטנו להסתפק בהליכה למפל הקרוב. החוויה היתה ממש לא מוצלחת. הנתיב היה מלא מטיילים, מלוכלך, ולא ממש יפה. בחזור חתכנו ממנו וטיילנו סתם בכפרים. זה כבר היה סיפור אחר. פגשנו זקן מקומי שרץ אחרי הפרד שלו, בערך רכושו היחיד עלי אדמות בתנועות ידיים ושברי צרפתית/ערבית/אנגלית הוא הזמין אותנו לשתות בביתו. שם הכין לנו תה לפי כל כללי הטקס, וסיפר לנו על משפחתו. זה היה לא קל. הבית היה כל כך חנוק שממש בקושי עמדנו בזה וברגע שהיה מספיק נעים, הודנו על הארוח ופרשנו. המשכנו לטייל בכפר ופגשנו זוג – אוסטרלית וצרפתי שגרים כרגע ברבט אבל מסתובבים בכל העולם. הסתבר שהם מתאכסנים באותו מקום ואת שאר הערב והבוקר למחרת בילינו איתם. האזור כולו מאד השכיר לנו את צפון הודו, וככזה - יכולנו להישאר שם עוד...

למחרת יצאנו לכיווןvalley  Ourika. מהתמונות שראינו, זה היה נראה המקום שמכל מרוקו הכי רצינו להיות בו, אפילו להישאר כמה ימים. לשמחתנו, אלעד אמר לנו שזה לא משהו ושעדיף לנו לישון באימליל ורק לבקר ב Ourika. למען האמת, אפילו על הביקור יצא שויתרנו… נסענו לכיוון העמק, ובחרנו לעבור דרך מלון ויוקרתי Bab Ourika ואולי אפילו לעצור שם אם יצדיק את ההשקעה. לא היתה לנו הזדמנות להתלבט כי לא היה מקום, אבל היה מאד מאד יפה וגם הדרך אליו וממנו, דרך עפר מתפתלת לאורך העמק היתה יפה. בהמשך ניסינו למצוא את אותם מקומות שהצטלמו כל כך יפה בכל מקום ולבסוף הבנו שהם מחוברים הרמטית לתיירים וגרוע מזה – לבתי קפה ורוכלים. ברחנו משם והזמנו מקום לינה ב Skoura – מרחק כמה שעות נסיעה.

הגענו לשם ממש עם אור אחרון, מפספסים אותו בכמה רגעים, והחלטנו להישאר לישון ולדחות את הלילה ב Skoura – לשמחתנו הם הסכימו.ישנו ב Isfalou Kasba & Spa – מקום נחמד מאד, לא נשארו להם חדרים זוגיים אז קיבלנו חצי דירה, ואחרי שקצת התבכיינו הורידו לנו את המחיר ל 500 דירהם – כבר היה לילה ולא היה להם מה להפסיד... יחד עם האוכל והטיפ השארנו שם כ 700 דירהם. עבדו, מנהל המקום (או עובד בכיר) היה ממש מקסים, גם נתן לנו המלצות להמשך, ובכלל, דיברנו המון. בשלב הזה כבר התחלנו להבחין בדפוס – בכל מקום האנשים כל כך נחמדים, שלא משנה כמה התמקחת איתם – בסוף תשאיר להם יותר...הנסיעה היתה מהממת ביופיה, אבל בהדרגה, ועם כל העצירות, התחלנו להבין שאנחנו קצת בלחץ זמן כדי גם לראות את כל מה שתכננו וגם להגיע ל Skura. לא היה אכפת לנו להגיע בחושך, אבל רצינו לראות באור יום את Ait benhadu – כפר מפורסם עם קסבה – הכל בנוי מבוץ. מאד מאד תיירותי כי צילמו שם את גלדיאטור, משחקי הכס, ועוד, אבל בכל זאת רצינו...

למחרת בבוקר טיילנו ב Ait benhadu, היינו די ראשונים והיה די ריק ונעים. אמנם מלא דוכנים וחנויות לתיירים, אבל שוב, כל חנות אנחנו ממש מתיידדים עם המוכרים - לא עם הנודניקים, מהם אנחנו בורחים, אבל שמנו לב שממש לא כולם כאלה. ברור, זו פרנסתם והם רוצים שנקנה, אבל  הרבה פעמים זה ממש ברוח טובה ובלי הגועל שלעיתים נלווה לעסקאות כאלה. הדבר היחיד זה שממש צריך ללמוד להתמקח. לי זה מאד קשה, כי אין לי את החוצפה הנדרשת, אבל ממש חייבים. גם אין שום דרך לדעת מה הערך "האמיתי" של פריט כלשהו, האם כשאומרים 1000 זה כי המחיר הוא 700, או שהוא 200... פגשנו צייר שמוכר את הציורים שהוא עושה בצבעים טבעיים  (5 דקות לציור). ורכשנו ממנ ציור קטן (בלי להתמקח כי לא מתמקחים על אומנות), והוא הראה לנו את טכניקת הצביעה שלו.

משם עברנו ב Ouarzazat, עשינו קצת קניות בסופר, קנינו עוד תכשיטים לבנות, קורא כרטיסים למצלמה – ושוב, אנשים מקסימים עזרו לנו בכל דבר.

הגענו ל Skoura אחר הצהריים. את המקום לא הספקנו להכיר אזלא הייתי ממליצה להגיע בשביל היישוב עצמו, אבל המלון בו שהינו (Sawadi, 1200 דירהם כולל ארוחות) – אני חושבת שזה היה החדר הכי יפה שאי פעם ישנתי בו. לא פחות. הוא שייך למשפחה צרפתית, ההורים, פיליפ וק
תרין בדיוק היו שם, ודיברנו המון – בעיקר קתרין... זו מן חווה אקולוגית, הם מגדלים פירות וצמחי מרפא, והיא מכינה שמנים אתריים והידרולאט. הראתה לנו את המעבדה שלה.

גם האוכל היה מעולה ממש, וגם ההגשה שלו – היינו שם לבד וסעיד, הטבח, בישל והגיש לנו לשולחן מול האח – ממש שף פרטי.

למחרת טיילנו לנחל ליד Sidi Flah – הליכה קצרצרה ומפתיעה והשכנו לדאדס  - אואזיס וקניון יפהפיים. 

ישנו ב Chez Pier (1200 כולל ארוחות) – מקום עם סטייל צרפתי שכבר מזמן בבעלות של שני אחים מרוקאים, האחד מהם – Lakhsan – היה במקום, מאד חברותי ותקשורתי, המליץ לנו על מסלול נהדר בתוך הקניון של Monkey Fingers. הקטע של המקום זה ארוחות גורמה – קצת פחות הסגנון שלנו, אבל מאד נהננו מהפינוק, והוספנו לו פינוק נוסף – חמאם מרוקאי + מסאז' (500 לאדם לחצי שעה מסאז' וחצי שעה חמאם). המסאז' היה בינוני מינוס, אבל החמאם היה הפתעה אדירה. זה ממש לא סאונה רגילה. בתוך החמאם חיכתה לכל אחד מאיתנו אישה שקירצפה לנו את העור בכל מיני סבונים ומסכות, שפשפה לנו את הצורה עם ליפות ומברשות, ולסיום חפפה לי את הראש וסירקה אותי!!! והכל בשקט בשקט, מלא אווירה, בחדר חשוך עם ריחות נפלאים - הרגשתי כמו מלכה. 

בבוקר טיילנו עוד קצת בעמק היפה הזה, בהזדמנות אחרת הייתי ממש שמחה לעשות שם עוד טיולי הליכה, בטוחה של Lahksan היה מה להציע... לפני שעזבנו הוא גם תכנן לנו את שלשת הימים הבאים :-)

מדאדס המשכנו לטינג'יר (או טינריר) וקניון טודרה. מזכיר מאד את עמק דאדס – אואזיס, בנייה טיפוסית, דקלים והרים גבוהים. ממש ממש יפה... 

בהמלצת לחסן, החלטנו לישון לפני טיג'נדאד, במקום שנקרא El Khorbat (800 כולל ארוחות) שהיה לדבריו מקום מאד אותנטי. לי הוא לא נראה כל כך מראש, אבל כשקראתי עליו והבנתי שמדובר במין ארגון שמנסה לטפח את המקום ואת שיטת הבניה בבוץ, שמחנכים את הילדים ומבקשים מהתיירים לא לתת נדבות – מצא חן בעיני. הגענו למוזיאון שהיה ממוקם באזור שהרגיש מאד מוזנח והוא עצמו היה נטוש לגמרי. ביקשנו לראות את החדר שהזמנו ומשהו באווירה לא הרגיש טוב. בעיקר לקרלוס. המקום היה בתוך בניין/ארמון בנוי בוץ, לבד לגמרי ומשרה תחושת מחנק. החלטנו לברוח. אבל הבחור המקומי שאיתו דיברנו בטלפון, התעקש להגיע ולהבין מה הבעיה. אחרי שהבנו שלא נצליח לנפנף אותו – חיכינו. הגיע Lhusane, בחור אנרגתי וחייכן, מלא חן וחיוניות. ניסה להבין מה הבעיה וכשאמרנו לו שחנוק וסגור לנו ושלא נעים לנו לישון במוזיאון, לקח אותנו למלון אחר שהיה נטוש לא פחות, עם נוף יפה לארמון, אבל לא מלהיב במיוחד. מה גם שתוך כדי כך השתכנענו שאולי בעצם המקום הראשון לא היה כל כך רע. חזרנו למבט נוסף והחלטנו להישאר. היה חמים בתוך ארמון הבוץ שלנו, והבנו שדווקא ממש מוצא חן בעינינו... כל הערב ולמחרת בבוקר היינו בשיחות עם הבחור המקסים באמת, ובבוקר טיילנו בארמון – והתאהבנו. ראינו שיעור חשבון בבית הספר, קרלוס עשה קפואירה עם הילדים, ואני צילמתי את סדרת התמונות היפה ביותר שלי - נהננו מאד מהאוירה.

בשעות הצהריים המשכנו למרזוגה שם הזמנו (שוב בהמלצת לחסן) לינה של לילה אחד בקמפ בדיונות ולילה שני במרזוגה. הלילה בקמפ (Sahara heart desert camp, 1200 כולל ארוחות, והעברה ממרזוגה) היה לדעתנו מיותר, זה מין קמפ 5 כוכבים עם אוהלים/חדרים מפונפנים, ובלילה הצוות שר מסביב למדורה עלייק אותנטי. הדיונות מדהימות ממש, ומגיעים לשם על גמלים (כולל הכאב תחת המתבקש) ורואים בדרך את השקיעה, אלא שהיה די מעונן כך שהכל היה...פחות. למחרת עברנו למלון  Mokhayut (600 כולל ארוחות) – שוב בהמלצת לחסן, היתה שמש נהדרת, קראתי ספר ליד הבריכה והרגשתי סוף סוף בחופשה. החדר היה לא משהו בכלל, אבל האזורים הציבוריים – נהדרים ממש. אחרי הצהרים עשינו טיול תיירים לא מוצלח בכלל (600 דירהם), אבל בסופו חזרנו לשקיעה בדיונות והיה יפהפה.

פתחנו את הבוקר בזריחה בדיונות ומשם יצאנו מערבה עם תוכנית לישון ב Azgd – עוד אואזיס. אבל קצת לפני שהגענו עצרנו לאכול, והמלצר אמר לנו – אין שם מה לראות, במקום זה תמשיכו עד Taliouine ותראו את שדות הזעפרן. אז המשכנו. קנינו שטיחים ב Tazenakht כמתבקש והגענו בערב ל Taliouine כשברור לנו שכל המלונות שם הם ג'יפה... ישנו באחד מהם (Le Safran, 400 כולל ארוחות) – מאד לא מוצלח...

כל הנסיעה ממרזוגה ל Taliouine  הנוף יפהפה המדבר מתחלף מצוקים גבוהים לגבעות שחורות, עצי שיטה, דקלים, ארגן – נסיעה נהדרת. ראינו גם כבשים מטפסות על עצים – אורגינל, לא אלה שהרועים קושרים אותן לעצים וגובים כסף על תמונות...

בבוקר עשינו טיול קטן ברכב לכפר על יד Taliuine וראינו את המקומיים קוטפים זעפרן  ומשם המשכנו ל Tagazout תוך שאנחנו עושים טעות ומזמינים מקום לינה מראש. למה טעות? כי אנחנו מגיעים לשם ומתאכזבים מאד. המקום גדול משציפינו, מלוכלך, מסריח, מלא תיירים – לא נעים בכלל. בנוסף הגלים לא התאימו לקרלוס אז הוא גם לא גלש. ישנו ב Oceana (350 דירהם) – ולא, לא נחמד בכלל.

למחרת המשכנו לכיוון Essaouira – היעד האחרון שלנו. בדרך עצרנו ב Imsouan – יעד גלישה נוסף, קטן יותר והרבה הרבה יותר נחמד – פשוט, עם וייב של גולשים צעירים. אכלנו ארוחת בוקר מול הים, צופים מהטריבונות עם עוד הרבה גולשים ב 2, 3 גולשים שהחליטו בכל זאת להיכנס לים למרות שהיה לא מוצלח. היה כף. עברנו דרך עוד יעד עם פוטנציאל גלישה – Sidi Kuaki – אבל גם שם לא היה מוצלח לגלישה והמשכנו ל Essauira . לאחר כמה ימים של מקומות לינה מבאסים החלטנו להתפנק במקום יפה. חנינו במגרש גדול מחוץ למדינה ונכנסנו ברגל לחפש מקום לינה. אחרי שבחנו 3, 4 מקומות בחרנו את Riad Watier (760 ללינה וארוחת בוקר) ריאד יפהפה בבעלות – נכון, צרפתית – עם מנהלת מקומית, צעירה מרוקאית חריפה ומצחיקה. נשארנו יומיים בחדר ענק, יפהפה ומפנק, פטפטנו המון עם Jean Gabriel הבעלים, ועם Hayat העובדת, טיילנו בשוק ההרבה יותר רגוע ונעים ממרקש, ביקרנו בנמל וראינו את הדייגים מביאים סחורה, אכלנו דגים ומאכלי ים (וקרלוס גם שילם על זה מחיר), ראינו שקיעות מהממות שחלקנו עם אלפי שחפים, בקיצור – היה נפלא.

חזרנו למרקש ללילה אחרון לפני הטיסה (טעות, היה מיותר)  לאותו ריאד חביב ופינקנו את עצמנו בחמאם + מסאז' פרידה (Le bain de Kasbah, 550 לאדם ל45 דקות חמאם ושעה מסאז'). החמאם היה משום מה פחות כיף, אבל לא השאירו לנו תא עור בודד, ממש ישבנו בערימות של עור מת... והמסאז' היה הרבה יותר מוצלח הפעם. יום אחרון במרקש, השלמנו קניות בשוק, אבל ממש התישה אותנו העיר ושמחנו לברוח לשדה התעופה ו...הביתה.