יופי הררי

ההרים של דרום ברזיל לא זוכים לפרסום שהם ראויים לו. הם מופלאים ביופיים. בפעם הראשונה שהייתי בברזיל, הם היו הנחמה שלי כשהבנתי שהחופשה שלי בברזיל הפכה לביקור משפחתי חורפי ומאכזב. התאהבתי בפיניירו - העץ המדהים הזה, הטיפוסי לאזור. צילמתי אותו כאחוזת דיבוק. הפעם זה קרה למאיה. היא לא הפסיקה להתפעל מהיופי הזה, מכל הירוק, מהעצים המרשימים.
הלכנו לראות את אזור הקניונים על הגבול בין סנטה קטרינה לריו גרנדה דו סול. בסופו של דבר הספקנו לטייל רק באחד מהם - Itaimbezinho - אבל היה מהמם.
כפי שסיפרתי בפוסט הקודם, התמקמנו בפראיה גרנדה שנמצאת בעמק, בערך בגובה פני הים והתחלנו את המסלול בטיפוס רכבי למעלה אל הרמה. נסיעה של 25 קמ שלוקחת יותר משעה, כי הכביש סלול רק בחלקו ורובו דרך עפר מלאה אבנים.


אחרי כמה ימים מעוננים, זכינו ביום בהיר לחלוטין, אבל בתמורה - ברוח מטורפת, שהלילה חשבתי שצריך לנו את הבקתה בה ישנו. עצירה ראשונה היתה ב Indios Colorados - נקודה ממנה אפשר לראות את כל העמק. הגלשן של בן היה על גג האוטו, אז נאלצנו לעשות את הדרך בשתי קבוצות. הלכתי ראשונה עם הבנות. הרוח היתה כל כך קרה וכל כך חזקה שאשקרה חשבתי שנעוף. כשהגענו סופסוף לקצה המצוק לא העזנו להתקרב אליו מחשש אמיתי שלא נוכל לשמור על שיווי משקל. חזרנו לאוטו קפואות, עם כאב ראש ומאיה גם עם כאב אוזניים... בעיני לפחות - היה שווה. חוויה.

משם המשכנו לקניון. מסלול של 6 קמ שבחלקו הראשון הולכים בתוך יער קסום ובסופו - לאורך מצוק הקניון המרשים. הילדים יצאו מגדרם. כף גדול. בתכנית היה גם ביקור בקניון נוסף וירידה מהרמה בכביש שכבר הכרנו בעבר - ירידה מרשימה ביופייה. 

הגענו ל Cambara do sul - העירה הראשונה ברמה לאחרעוד 20 קמ של נסיעה מטלטלת ואז גילינו בצער רב שהיה ליקוי בתכנון. היינו צריכים להגיע באותו יום ל Florianopolis. הערכנו את הנסיעה ב 3 שעות, ואולי עוד שעה כדי לרדת במסלול היפה. השעה היתה 3 וזה היה נראה התכנית טובה, אבל אז גילינו שהדרך הכי קצרה (שכללה חזרה כמעט עד החופים שמהם התחלנו לפני 3 ימים - כנראה כדי להימנע מהדרכים הלא סלולות בהן טיפסנו) לוקחת 4 וחצי שעות. דרכים אחרות שווייז הציע לקחו 7 שעות ויותר, והדרך שרצינו לנסוע בה אפילו לא הופיעה. החלטנו לא להתווכח עם ווייז, ונסענו בצער ובאכזבה בדרך הקצרה ( שלקחה בסוף קרוב ל 6 שעות).