ספירת מלאי - ברזיל 2017

אז מה היה לנו שם?

הרבה יותר מדי אוכל ולא פחות מזה אלכוהול,

שבוע זוגי של אם ומתבגר שראה יותר מדי עולם,

יום נישואין באוירה הכי לא רומנטית EVER,

4 דודים, מלא דודות, בני דודים, תינוקת אחת, סבתא אחת ו 7 חתולים,
5 סוסים, 2 נחשים(!),

ו 3 ימים מושלמים רק של חמשתנו, כמו פעם בטיול הגדול...

נרטבנו בגשם,

נשרפנו בשמש,

ישבנו מול האח,

חווינו רוח מטורפת שכמעט העיפה אותנו .

היינו באיים טרופיים,

הרים ירוקים,

קניונים עצומים,

יערות קסומים,

מפלים מרשימים,

פבלה מוקפת בכוחות צבא ומשטרה,

ובעיקר – בסלון של סבתא לויבה ודוד ליגי.

יופי הררי

ההרים של דרום ברזיל לא זוכים לפרסום שהם ראויים לו. הם מופלאים ביופיים. בפעם הראשונה שהייתי בברזיל, הם היו הנחמה שלי כשהבנתי שהחופשה שלי בברזיל הפכה לביקור משפחתי חורפי ומאכזב. התאהבתי בפיניירו - העץ המדהים הזה, הטיפוסי לאזור. צילמתי אותו כאחוזת דיבוק. הפעם זה קרה למאיה. היא לא הפסיקה להתפעל מהיופי הזה, מכל הירוק, מהעצים המרשימים.
הלכנו לראות את אזור הקניונים על הגבול בין סנטה קטרינה לריו גרנדה דו סול. בסופו של דבר הספקנו לטייל רק באחד מהם - Itaimbezinho - אבל היה מהמם.
כפי שסיפרתי בפוסט הקודם, התמקמנו בפראיה גרנדה שנמצאת בעמק, בערך בגובה פני הים והתחלנו את המסלול בטיפוס רכבי למעלה אל הרמה. נסיעה של 25 קמ שלוקחת יותר משעה, כי הכביש סלול רק בחלקו ורובו דרך עפר מלאה אבנים.

טיול סוסים

כשבן ומאיה היו קטנים עשינו פעם טיול סוסים בהרים של ריו גרנדה דו סול. היה רטוב ובוצי, הסוסים מעדו, החזקנו ילד כל אחד - ובכל זאת זו זכורה לנו החוויה מקסימה.
הפעם החלטנו לשחזר אותה בחלק מעט צפוני יותר של אותם הרים. התמקמנו למרגלותיהם בפוזדה נהדרת עם אנשים מקסימים, גינה יפהפיה ואוכל משובח. מזג האויר לא היה לגמרי לטובתנו, אבל הצלחנו לנצח היטב את רגעי הבהירות, ולמזלנו הבוקר בו יצאנו לטיול הסוסים היה מקסים. מאיה בחרה לה סוס חתיך, בלונדיני, ולא ויתרה עליו גם כשאמרו לה שהוא מרדן. היא שילמה את המחיר בהמשך היום... נכון אומרים שהנקמה המתוקה של ההורים בילדים היא הנכדים ? " שהילדים שלך יעשו לך מה שאת עושה לי ". אז אני לא הייתי צריכה לחכות לנכדים. במקום זה הגיע Malacara - הסוס החתיך.

תמונה

ב 2007 היינו בברזיל. באחד הימים ב imbe יצאנו לטייל קצת ונתקלנו במשטח עץ המשמש נקודת קפיצה לגלשני אוויר. הרוח החזקה שהיתה שם גרמה לנו להצטלם בפוזדה המסוימת.
ב 2013, בביקור אחר, עלינו לאותה נקודה. היה גשם שוטף, אבל פתאום התחשק לנו נורא להצטלם באותה פוזה. עטפתי את המצלמה בסווטצ׳ר והנחתי אותה על עמוד אבן שהיה שם.
השנה, כבר הרגשנו שאנחנו חייבים להצטלם שם. אין מה להגיד, נקודת תצפית מעוררת השראה.